"בתל אביב עכשיו קולנוע", שר המיתוס על תפקודה של העיר העברית בימי מלחמת העצמאות. אבל האמת הייתה שונה: תל-אביב, שהייתה לב היישוב העברי, העמידה לוחמים הרבה מעבר לחלקה, ובה הוכרעה המערכה כנגד העורף, במרחב האווירי ובזירה הימית. רק מיתוס מאחד לא נמצא לה

באפוס התקומה הלאומי של ישראל נחקקו שְמות מקומות שהפכו לסמלי מלחמת העצמאות. מצודת כ"ח בגליל, הטנק בדגניה, גוש עציון, מגדל המים המנוקב בנגבה – ומעל כולם המשוריינים החלודים בשער הגיא, שהבקיעו את הדרך לירושלים הנצורה. 

ומה באשר לתל אביב, מרכזו של היישוב העברי באותן שנים? האם מקומה של תל אביב בסיפור הקוממיות מתמצה במעמד הכרזת העצמאות? 

נכון, תל-אביב שכנה בטח, יחסית, בשעה שעול חירוף הנפש הוטל על כתפי יישובים מבודדים בלב אוכלוסייה ערבית עוינת, כמו משמר הירדן, משמר העמק, בית הערבה, עטרות, ניצנים, כפר-דרום ועוד. נכון גם, שלהבדיל מהערים המעורבות – ירושלים, חיפה, טבריה, צפת –  בתל אביב לא התנהלו קרבות רחוב מבית לבית. עם זאת, בשכונות הספר היהודיות שבינה ליפו ניטשה מערכה כבדה, ורבים מתושבי העיר נאלצו לברוח מבתיהם. בפרוץ מלחמת העצמאות ריחף איום ממשי על פאתי תל אביב- בת ים על 2,600 תושביה, מקווה ישראל ושכונת מולדת שבפאתי חולון.

 

מלחמה בתל אביב

בפרוס שנת תש"ח הייתה תל-אביב העיר העברית הגדולה בארץ ושכנתה יפו הייתה העיר הערבית הגדולה בארץ. הגאוגרף ד"ר ארנון גולן מצא שבתל-אביב (כולל השכונות היהודיות שנכללו ביפו – פלורנטין, מכבי) חיו באותה עת 235 אלף יהודים, וביפו חיו 73 אלף ערבים. בכפרים הערביים שהשיקו לגבולות תל-אביב חיו 12 אלף תושבים (סלָמֶה – 7,600, שייח'-מוּניס – 2,200, ג'מוּסין – 1,200 וסומייל – 830 תושבים). גם ההיסטוריון הערבי עארף אל-עארף כתב במחקרו 'אל-נכּבּה' שראה אור בבּיירות, שביפו חיו למעלה משבעים אלף ערבים. 

הגאוגרף ד"ר אריה יודפת טען שבינואר 1948 מנתה אוכלוסיית תל-אביב 248,300 נפש (28.4% מהיישוב העברי הכולל בארץ ישראל). מקורם של ההבדלים בממצאים הסטטיסטיים נעוץ בשינויים הדמוגרפיים שהתחוללו בראשית תש"ח – בריחת אוכלוסייה יהודית מהשכונות ביפו אל תל-אביב, בריחת רוב האוכלוסייה הערבית וקליטת העלייה הגדולה.

לפי החלטת האו"ם 181 מ-29 בנובמבר 1947 -"תוכנית החלוקה"- נועדה ירושלים להישאר בינלאומית, ויפו על נמלה תוכננה להישאר מובלעת של המדינה הערבית. עם קבלת תכנית החלוקה ניצבו שתי הערים חזיתית זו מול זו, כשתל אביב פורצת במעגלי הורה בכיכר מגן דוד ברחוב אלנבי, וצרתה מתלהמת בסִסמאות מלחמה בסראיה. 

למחרת פרצו מעשי האיבה בין האוכלוסייה הערבית לבין היישוב היהודי תחת שלטון המנדט הבריטי.