ימי הפריחה של האסלאם היו גם ימי הפריחה של רופאי החצר היהודים. עשרות רופאים יהודים שירתו בחצר המלוכה, כתבו חיבורים רפואיים משפיעים וזכו ליוקרה, להשפעה ולעושר

היהודים של הזמן הזה הגיעו לפסגת תקוותיהם ונעשו שליטים / להם הגדולה והעושר, עליהם נמנה יועץ הסתרים וגם המלך / בני מצרים זאת היא עצתי: התייהדו, הן אף השמים התייהדו (אליהו אשתור, 'תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים, כרך א', עמ' 30).

שיר זה נכתב בידי משורר מוסלמי אנונימי באמצע התקופה הפטמית. מחברו השתמש בסרקזם עדין כדי לתאר את מעמדם של היהודים בחצר המלוכה. ואכן, באותם ימים נהנו יהודים רבים מקרבה לכס הסולטן ורופאים יהודים זכו למעמד מיוחד בחצר המלוכה. מדוע נמשכו יהודים ללימודי רפואה דווקא, וכיצד הפכו יהודים לרופאים הטובים ביותר באימפריה המוסלמית?

 

מסורת חילונית

נראה כי יהודים נמשכו לעיסוק ברפואה כיוון שההשכלה הרפואית בארצות האסלאם נרכשה בעיקר במסגרת חילונית עצמאית ולא במוסדות הלימוד הממשלתיים – המָדְרָסות- שבהם התרכזו הלימודים במדעי הדת השונים. מוסלמים שאפתנים רבים העדיפו לפנות ללימודי משפט אסלאמי במדרסות, מסלול שהבטיח משרה מכובדת בשירות המדינה. אפשרות מעין זו הייתה חסומה כמובן בפניהם של יהודים ונוצרים. על כן, יהודי שביקש לרכוש לעצמו משרה מכובדת ובעלת השפעה ואף למצוא נתיבות אל חוגי השלטון פנה ללימודי הרפואה החילוניים, שהתבססו על המדע ההלניסטי שעבר במסורת מדור לדור. כיוון ששיעורם של לומדי הרפואה בקרב היהודים והנוצרים היה גדול באופן יחסי משיעורם של המוסלמים, גם המצטיינים שביניהם באו ברובם משורות היהודים והנוצרים.

מהמקורות ההיסטוריים המוסלמיים עולה כי הרופאים שעבדו בשירות הח'ליפים, הסולטנים, הנסיכים והקצינים הבכירים של האימפריה המוסלמית במשך מאות שנים היו ברובם יהודים או נוצרים. שיעורם הגבוה של היהודים ראוי לציון במיוחד, שכן היהודים בעולם האסלאם היוו מיעוט קטן וזניח בהשוואה לנוצרים.

עוד מימי בית אומיה (661-750) – שושלת הח'ליפים הראשונה שבירתה הייתה דמשק – נזכרים יהודים בשירות השליטים המוסלמים. הרופא היהודי הבולט הראשון שעליו ידוע נשא את השם הפרסי מאסרג'ויה ועבד בשירותו של הח'ליף עומר בן עבד אל-עזיז בראשית המאה השמינית. מאסרג'ויה היה הראשון שתרגם בהוראת הח'ליף ספרי רפואה משפות אחרות לערבית. הספרים שתרגם והחיבורים הרפואיים שכתב השפיעו על דורות רבים של רופאים בעולם האסלאם. רופא יהודי נוסף שהטביע את חותמו בזכות חיבוריו החשובים הוא יצחק הישראלי שנפטר בסביבות 950. הוא נולד, גדל והתחנך בקהיר, ופעל בחצרותיהם של השליטים המוסלמים בטוניסיה. החיבורים שכתב השפיעו רבות על הרפואה בעולם האסלאם, ולאחר שתורגמו ללטינית נעזרו בהם גם רופאים במערב אירופה.

למעט שני רופאים אלה אין כמעט מידע על רופאים יהודים בולטים במהלך שלוש המאות הראשונות לאסלאם, ונראה כי בעת ההיא הרופאים, לרבות רופאי החצר, היו ברובם נוצרים.

מצב זה השתנה החל מהמחצית השנייה של המאה העשירית. מתקופה זו ידוע על עשרות רופאים יהודים ששירתו בחצרות השליטים המוסלמים. אין הדברים אמורים רק באשר לספרד המוסלמית הידועה בתקופת תור הזהב שלה – גם במצרים, בארץ ישראל ובסוריה היו רופאי חצר יהודים. מקצוע הרפואה הפך למקצוע מכובד הן בקרב המוסלמים והן בקרב היהודים, והדבר בא לידי ביטוי בכך שבין המאות העשירית וה-15 עמדו רופאים בראש קהילות ישראל במצרים ובסוריה.

עם עלייתה של השושלת הפטמית (969-1171) החלו להתמנות רופאי חצר יהודים במצרים ובסוריה. שושלת שיעית זו, שייחסה עצמה לצאצאי פטמה – בתו של הנביא מוחמד – ולעלי בן דודו של הנביא, התאפיינה ביחסה הסובלני כלפי היהודים והנוצרים. נוצרים רבים מונו למשרות הגבוהות ביותר בממשל, לרבות משרת הווזיר הנעלה, וגם יהודים אחדים היו הם בעלי כוח רב בחצר המלכות.

רופאים אלה נהנו מכבוד רב וממשכורות נדיבות. בנוסף על עבודתם הרפואית הם כתבו חיבורים רפואיים חשובים, למדו ממורים מוסלמים והעמידו תלמידים מוסלמים. היסטוריונים מוסלמים בני התקופה מתארים רופאים יהודים אלה כמלומדים מבריקים בעלי ידע רב אשר שלטו במדעים מגוונים והצטיינו בטיפול בחולים. כך למשל מסופר על רופא יהודי אלמוני בקהיר שהצליח לרפא פצע כרוני של אחד מאנשי הח'ליף לאחר שכל רופאי החצר האחרים נכשלו. בתמורה לכך העניק לו הח'ליף אלף דינר, מינה אותו לאחד מרופאי החצר והכתירו בתואר 'אל-נאפע' – המועיל. דוגמה זו משקפת את רוח התקופה: רופא יהודי אלמוני עשוי לזכות במהירות ובקלות יחסית במעמד גבוה ובעושר רב.