יהודים רבים ניצלו את המכביות הראשונות שנערכו בימי המנדט כדי להיכנס לארץ במסווה של תיירים או של חברי משלחות ספורטיביות ולהישאר בה באופן בלתי לגלי. עלייה בלתי לגלית זו הציבה את הנהגת היישוב בעימות עם השלטונות וגם עוררה מתחים פוליטיים פנימיים

באביב 1932 שררה בארץ ישראל ציפייה לתקופה חדשה שעמדה בפתח, ונדמה היה כי היישוב היהודי בארץ מתאושש מהמשבר הכלכלי שבו היה נתון מאמצע שנות העשרים ומהמשבר המדיני שנמשך מאז מאורעות תרפ"ט. מספר העולים גדל, נוסדו יישובים חקלאיים חדשים, ניטעו פרדסים והוקמו בתי חרושת. את הדחף העיקרי לצמיחה הכלכלית ולרווחה שאותותיה החלו ניכרים באביב 1932 נתן הזרם הגובר של הון יהודי. המשבר הכלכלי העולמי שראשיתו בנפילת הבורסה בניו יורק בסתיו 1929 הפך את ארץ ישראל ליעד מועדף להשקעות. הון פרטי זרם לארץ ישראל הן באמתחתם של עולים בעלי אמצעים והן באמצעות השקעות של יהודים שהוסיפו להתגורר בחו"ל אך ראו בארץ אי של יציבות כלכלית בים הגועש של המשבר הכלכלי העולמי.

אולם השיפור במצב הכלכלי של היישוב היהודי לא הוביל לתוספת של רשיונות עלייה, סרטיפיקטים, שהנפיקה ממשלת המנדט, ובראשית 1932 נוצר פער בין מספר רישיונות העלייה שקצבה הממשלה לבין דרישות המשק לידיים עובדות והביקוש לעלייה מצד חברי תנועות הנוער וכלל הציבור היהודי בגולה.

יהודים רבים שהתגוררו במזרח אירופה ובמרכזה הגיעו בראשית שנות השלושים למסקנה שעליהם לעזוב את ארצותיהם. לאן? ב-1924 שינתה ארצות הברית את חוקי ההגירה שלה ושעריה ננעלו כמעט לגמרי בפני מהגרים ממזרח אירופה, יהודים ואחרים. ההגירה אל מעבר לים, שעד מלחמת העולם הראשונה שימשה שסתום להקלת הלחץ, חדלה לשמש מוצא ליהודי פולין ומזרח אירופה בכלל, וכך מ-1932 ניצבה ארץ ישראל במשך שנים אחדות בראש יעדי ההגירה של היהודים, ואלה הגיעו אליה הן באופן חוקי והן בעלייה בלתי לגלית.

 

התיירים המדומים

בשלהי 1931 החלו להגיע לארץ קבוצות מאורגנות בכסות של תיירים בכוונה מפורשת להשתקע בה. מארגני הקבוצות – יזמים פרטיים, מפלגות ציוניות, עיתונים יהודיים וגופים אחרים – הפיקו מעיסוק זה רווח כספי נאה. לא זו בלבד שגבו מהנוסעים מחירים גבוהים, עד פי שניים מהמחיר הרגיל, הם גם שלשלו לכיסם את התשלום עבור הנסיעה חזרה שלא מומשה.

לנגד עיני המארגנים עמדו שיקולים נוספים מעבר לשיקול העסקי. תנועת המזרחי ארגנה קבוצות של תיירים עולים במחאה על מה שראתה כקיפוח בחלוקת סרטיפיקטים לאנשיה, וכמוה נהגו גם הרוויזיוניסטים שארגנו עלייה בלתי לגלית בהתרסה על קיפוחם בעלייה הלגלית. מנהיגם, זאב ז'בוטינסקי, עודד זאת בגלוי במאמרו "על אוואנטוריזם", שפורסם לראשונה בעיתון היידי 'היינט' בי"ט באדר א' תרצ"ב (26.2.1932). הוא הורה לנוער לצפצף על החוק הבריטי ולגנוב את הגבול לארץ ישראל.

המכביה הראשונה, שנערכה בתל אביב באביב 1932, יצרה הזדמנות לשימוש נרחב בערוץ התיירות. בארץ ישראל ובגולה נעשו הכנות לקראת המכביה ויריד המזרח, והנהלת הסוכנות היהודית ביקשה מממשלת המנדט להקל על בואם של תיירים שהיו מעוניינים להשתתף באירועים אלה. ברוח היד הרכה בענייני העלייה שאפיינה את ראשית תקופת כהונתו של הנציב העליון ארתור ווקופ גילתה הממשלה נדיבות רבה. היא הנפיקה דרכונים קולקטיביים ואשרות כניסה מוזלות לתיירים שביקשו לבקר בארץ לרגל האירועים החגיגיים, וזאת על אף שהיה בידיה מידע כי בכוונתם של רבים להישאר בארץ מעבר לתקופת האשרה. גם ביישוב היה זה סוד גלוי:

תנועת התיירות הגדולה המתרכזת סביב למכביה ויריד המזרח, חלק ממנה בכל אופן בוודאי שאינו עורך מסע שעשועים סתם אלא פניו מועדות להתקשרות תכליתית בדרך זו או אחרת עם הארץ (י' לופבן, "הגמל המעופף", 'הפועל הצעיר', י' באדר ב' תרצ"ב, 18.3.1932, עמ' 2).

חוגי הפועלים לא הסתירו את יחסם החיובי כלפי החלוצים מבין התיירים העולים, ובמאמר מערכת של העיתון 'דבר', שהיה אז העיתון הנפוץ ביותר ביישוב, ניתן ביטוי לכך. בכינוס של תנועת 'ארץ ישראל העובדת' בירך מזכיר ההסתדרות הכללית דוד בן-גוריון את החברים שבאו להשתקע בארץ ולשתף את גורלם עם גורלנו. היה מובן לכל למי כוונתו, והדברים נדפסו בגלוי בעיתון 'דבר'. בעיתונות הערבית הביעו חשש באשר לכוונתם האמיתית של התיירים שהגיעו לארץ לאירועי אביב 1932. עיתון 'דבר' ציטט את שנכתב בעיתון 'פלסטין':

 

בסך הכל נכנסו לארץ דרך יפו אתמול 2,136 יהודים. הם באים לארץ, כפי שאומרים, לתערוכה הציונית [יריד המזרח], ואיננו יודעים אם ישובו כלעומת שבאו ("היום הראשון ל'מכביה' הראשונה", 'דבר', כ"ב באדר ב' תרצ"ב, 30.3.1932, עמ' 5).

הערוץ התיירותי של המכביה הראשונה נוצל בעיקר על ידי חוגי הפועלים, ונטל הקליטה של התיירים המתחזים נפל על כתפי ההסתדרות הכללית. ההסתדרות פנתה לסוכנות היהודית בבקשה כי תסייע בשתי לירות ארץ ישראליות לכל עולה, אך נענתה בשלילה. הנהלת הסוכנות היהודית סירבה להוציא על כך אפילו גרוש אחד.