הרצל גילה כבר ב-1898 שההתיישבות בארץ תקום או תיפול על המאבק בביצות ובקדחת שהמיטו חללים. סיפור הביצות – מפולג ועד החולה – הוא סיפור על עיקשות חלוצית שהפכה מקומות מסוכנים לפינות טבע מבורכות

חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ביקר בארץ ב-1898. בראשון לציון פגש בין השאר את רופא המושבה וביומנו תיאר את השיחה ביניהם:

לבסוף שוחחתי עם רופא המושבה הד"ר מזיא. זה דיבר בלי כחל ובלי סרק. קדחת! המתיישבים כולם סובלים מקדחת. רק על ידי עבודות ניקוז כבירות, ייבוש הביצות, אפשר להפוך את הארץ לארץ נושבת. זו גם דעתי וגם כוונתי. זה יעלה מיליארדים ויופקו מזה מיליארדים בנכסים חדשים. בתור פועלים צריך יהיה להעסיק ערבים שהם מחוסנים מפני הקדחת (תיאודור הרצל, 'עניין היהודים – ספרי יומן', כרך ב', עמ' 50).

כידוע, הארץ שאליה הגיעו אנשי העלייה הראשונה והעליות שבאו אחריה הייתה אמנם פורייה, אך גם רוויית ביצות. הקרקע סביב הביצה אינה יציבה, והיתושים הגדלים בה מפיצים מחלות, ולכן הביצות הרתיעו את המתיישבים והרחיקו אותם מאזור החולה ומחלקים נרחבים במישור החוף. הידועה בביצות הארץ הייתה בעמק החולה, אך הייתה גם ביצה שאיימה על המתיישבים באזור פולג. 

 

בעיה ותיקה

כבר הכנענים, תושביה הקדומים של ארץ ישראל, ידעו כי יש שלוש סיבות לקיומן של ביצות ממאירות וניסו להתמודד עמן. הראשונה היא רכסי הכורכר הפרוסים מחדרה בצפון עד אזור הירקון בדרום וחוסמים את מי הנחלים הזורמים ממזרח למערב; השנייה היא אדמת הכבול שאינה מאפשרת חלחול של המים; והשלישית היא גובהם החריג של מי התהום שלעתים מצוים רק מטר מתחת לפני הקרקע. כדי למנוע היווצרות של ביצה חפרו הכנענים במאה ה-19 לפסה"נ חפיר ברכס הכורכר מצפון למה שקרוי היום תל פולג ואפשרו את זרימת הנחל אל הים. עד היום אפשר לראות בשמורת שער פולג סמוך למכללת וינגייט את החפיר שהועמק שוב ושוב בדורות הבאים.

בתלמוד הירושלמי מובאת תפילתו של הכוהן הגדול ביום הכיפורים, ובה נאמר בין השאר:

ועל אנשי השרון היה אומר: יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו שלא ייעשו בתיהן קבריהן (ירושלמי יומא ה', ב').

באזור השרון יורדים גשמים רבים, ואם לא מנקזים את המים הם עלולים לפגוע בבתים. עד התקופה הצלבנית ניקזו תושבי האזור את המים בעזרת מנהרות תת קרקעיות, אך הסולטן הממלוכי ביברס, שבזמנו הובסו הצלבנים סופית, החליט כי הדרך היעילה ביותר למנוע את הישנותם של מסעות הצלב היא להפוך את שפלת החוף לאזור לא מיושב. כך הפכה עכו במאה ה-13 מעיר סואנת עם עשרות אלפי תושבים לכפר דייגים קטן, ורק בימי העות'מאנים היא שבה לימי תפארתה. אזור ואדי פאליק, לימים נחל פולג, נאלץ להמתין להתחדשות דומה עד לתחייתו הלאומית של העם היהודי בארץ בראשית המאה העשרים.

 

חומה ומגדל על יד ביצה

ייבוש הביצות התברר לימים כטעות, ואף הפך לפרודיה על חשבונם של החלוצים, אך בזמנו הוא היה פתרון לבעיה שעלתה בחיים רבים. בבתי הקברות בחדרה, בפתח תקוה ובמושבות עמק יזרעאל יש קברים רבים של תינוקות וילדים שנפטרו מקדחת בשנותיהן הראשונות. 

הבעיה נמשכה גם לאחר העליות הראשונות. בספר הדרכה עב כרס למטיילים בארץ ישראל שראה אור ב-1938 נכתב על ביצת ואדי פאליק:

נהר אל-פאליק … הבא ממזרח היווה עד לפני שנים אחדות ביצות גדולות שנקראו ברכות רמדן. עבודת הייבוש נעשתה על ידי היהודים שהתאחזו בסביבת הנהר הזה … ממזרח הנהר נמצאים היישובים באר גנים, אבן יהודה ותל צור (פנחס הכהן ודוד בנבנשתי, 'מורה דרך בארץ ישראל – למשוטט, למורה ולתיר', עמ' 430).

למרות מאמצי הייבוש הביצות לא נעלמו, וגם לא המלריה שהביאו יתושי האנופלס. ב-1938 עלה על הקרקע קיבוץ תל יצחק במבצע חומה ומגדל, ולצד התוקפנות הערבית ואוזלת היד השיטתית של הבריטים נאלצו המתיישבים להתמודד גם עם אתגר הביצות.

בקיץ 1939, כשנה לאחר העלייה על הקרקע, פנו חברי קיבוץ תל יצחק להנהלת הסוכנות היהודית והקרן הקיימת בירושלים בבקשת עזרה:

הננו פונים בזה אליכם בשאלה יסודית ומכרעת עבור קיום קיבוצנו במקום התיישבותו על יד ואדי פאליק. כפי שידוע לכם בטח מהעיתונות, עברו 50% מחברינו במשך הקיץ הנוכחי את הקדחת, ולפי הערותיו של החבר יולוס, המפקח הסניטרי של הקרן הקיימת לישראל שביקר את המקום בזמן האחרון, צפויים גם 50% הנוספים של חברי הקיבוץ לחלות בחודשי אוקטובר-דצמבר. אין צורך להדגיש שהקדחת, ובייחוד במקרים שהיא חוזרת בעונה אחת פעמיים ושלושה – היו כ-20 מקרים כאלה – מתישה את כל כוחות החברים, עושה מהם אינוולידים שאינם מסוגלים יותר לעבודה קשה. והלוא משקנו הוא מבוסס ברובו על עבודת הטורייה בפרדסי הסביבה, ועוד שנים רבות יוכל להתקיים רק בעזרת עבודת חוץ זו (הארכיון הציוני, תיק 504-1, 28.8.1939).

בהמשך נכתב כי מושל המחוז שביקר בקיבוץ הביע פליאה על שמחלקת ההתיישבות אישרה לחבריו להתיישב במקום. מוזכרים גם הדברים שכתב ישראל יולוס תושב כפר ויתקין: