לחיידק ארץ ישראל שאחז בחוקרים מהמעצמות השונות באירופה במאה ה-19 היו מקורות אידאולוגיים, כלכליים ופוליטיים מגוונים. הארכיאולוגים, הגאוגרפים וההיסטוריונים הללו, שחרשו את הארץ מלווים בטובי המאיירים, היו הראשונים שבחנו את נופיה בעיניים מדעיות

בתולדות חייו הסוערות של נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת האדיר, היה סיפור מסעו לארץ ישראל בבחינת אפיזודה קצרה וחולפת. כארבעה חודשים בלבד, במהלך 1799, נמשך המסע הזה, שבו ניסה לכבוש את הארץ משליטה המקומי אחמד אל ג'זאר, בן חסותו של הסולטן התורכי. בסיומו, לאחר תבוסה צורבת מול חומותיה הבצורות של עכו, נס על נפשו מוכה וחבול לעבר מצרים, וממנה פנה לכיבושים קלים וזוהרים יותר ברחבי אירופה.

הארץ הייתה גם היא מוכה וחבולה וצלקות המלחמה נותרו בנופה. עדים בני הזמן תיארו את מישור החוף בין הכרמל לעזה בזמן הקרבות כמשואת אש גדולה, ולאורך ציר הנסיגה של צבא צרפת נותרו חללים רבים, מבצרים הרוסים, כפרים חרבים ושדות שתבואתם הושמדה. אך גם הארץ שכחה תוך זמן קצר את נפוליאון ואת סערת הקרב שבחסותה בא והלך. מכות רבות כל כך ספגה הארץ הזאת לאורך הדורות, וגם ממכה זו – כמו מרבות אחרות – התאוששה תוך זמן קצר.

ועם זאת, בתולדותיה של ארץ ישראל מהווה מסעו של נפוליאון נקודת ציון היסטורית הפותחת עידן של התעוררות וגילוי מחדש. לראשונה מזה כ-500 שנה, מאז עזב אחרון הצלבנים את ארץ הקודש, הפנו בני אירופה את מבטם לארץ הקודש הממשית – לא זו המתוארת בספרים – וגילו בה עניין מחודש. הם עשו זאת אמנם רק להרף עין, ויחלפו עוד כארבעים שנה עד שישובו ויעמיקו בה את אחיזתם. אך נדמה שמסעו של נפוליאון בארץ ישראל על סף המאה ה-19, שהיה מונע בעיקר משיקולים פוליטיים וכלכליים, פתח את מאה השנים שעמדו בסימן גילויה מחדש של ארץ הקודש: גילויה בידי בני אירופה שמצאו בה ארץ לא נודעת וכר נרחב למחקר בתחומים מגוונים, כמו גם בסיס נוח להתעצמות קולוניאלית, ועקב כך גם גילויה המחודש בידי בני עמה הגולים.

 

שוב על המפה

אחד הפֵּרות שהניב מסע נפוליאון למזרח היה אטלס ז'קוטן, הקרוי על שם עורכו – קצין בחיל ההנדסה שנלווה לנפוליאון. ז'קוטן הוציא מתחת ידו קובץ בן 47 מפות, ביניהן שש שהוקדשו לחלקים משטחה של ארץ ישראל. לאחר מאות שנים שבהן התקבעה צורתה של ארץ ישראל בתודעתם של בני אירופה על פי אגדות, שמועות ומיתוסים, נעשו שרטוטים ראשונים של חבלי ארץ על סמך מדידות וחישובים, גם אם לא תמיד מדויקים.

זו הייתה הסנונית שבישרה את ראשיתו של זרם מבקרים אירופים במזרח בכלל ובארץ ישראל בפרט, זרם שהלך והתגבר עם חלוף השנים וכלל צליינים, ציירים שביקשו לתאר את נופה הריאלי של הארץ וחוקרים שביקשו לחקור את מרחביה ואת תולדותיה מתוך גישה מדעית. שניים אוחזים בתואר חלוצי המחקר המדעי בארץ ישראל: אולריך יאספר זטצן הגרמני ויוהאן לודוויג בורקהרדט השוויצרי, שערכו בשנותיה הראשונות של המאה ה-19 סיורים באזורים שונים ברחבי הארץ ואף זיהו מחדש אתרים היסטוריים חשובים. זטצן למשל אחראי לאיתורה של מצדה ובורקהרדט הוא זה שחשף את פטרה.

הביקורים בארץ הקודש הניבו כתבות שפורסמו בעיתונות המדעית באירופה, ספרי מסעות וציורים של נופי הארץ ושל תושביה. אלה עוררו והלהיבו את דמיונם של האירופים, שנישאו באותן שנים על גלי הרומנטיקה וההיסטוריציזם והלכו שבי אחר קסמו של המזרח הרחוק והמסתורי.

אך התפנית הדרמטית בזיקתם של בני אירופה לארץ ישראל התחוללה ב-1841. בשנה זו הביס הסולטן התורכי את כוחותיהם של מוחמד עלי ובנו אברהים פחה – שליטי מצרים שהרחיבו למשך תשע שנים את שלטונם גם לשטחן של ארץ ישראל וסוריה. תורכיה – 'האיש החולה על הבוספורוס' שבמשך שנים רבות כבר פרפר את פרפורי הגסיסה שלו – שבה לשלוט בארץ ישראל.