מדברים בעד עצמם | נס החולה כדגל המרד

לוי אשכול, אז פעיל ציוני צעיר ולימים ראש הממשלה, אולץ לנסוע לטקס העברת הזכויות על עמק החולה לידי התנועה הציונית וחזר משם בהתרגשות של מי שהיה עד לנס, ואולי בעצם לשניים. את מסקנותיו תיאר במאמרו "נס החולה"

לוי אשכול

רכישת זיכיון החולה והעברתו לקניין עולם של עם ישראל השב למולדתו, הרוצה להידבק באדמתה, לייבשה ולהבריאה, לעובדה ולשומרה, הנהו נס במשמעו הכפול של המלה.

רצה הגורל כי המסירה הרשמית של הזיכיון על ידי הממשלה ועל  ידי הבעלים הקודמים תתקיים בערב חנוכה תרצ"ה [1934], כאילו למען הדגש את הערך הסמלי של הנס אשר קרה עמנו. לאחר שממת דורות ומארת יובלות אשר ביצת החולה העניקה לארץ ולתושבי החבל הזה, הנה מתחיל בוקע אור חדש על ים חולה אשר בצפון הארץ.

משהו מרעיד ומרומם את הנפש כאחד היה במומנט אשר זקן מושבת יסוד המעלה ואשתו, בני השבעים, באו לצריפים העומדים על שפת ים החולה, והמשמשים לנקודת אחיזה ראשונה במפעלי הזיכיון, למען הדלק נר חנוכה ראשון בצריפים האלה אשר בהם דרים ראשוני קבוצת השמירה על גבולות הזיכיון.

כמה תקוות וחלומות נגוזו מאותו היום אשר ראשוני יסוד המעלה תקעו את יתדם שם, כמה תלאות לא אנוש מצאום. במיטב קרבנותיהם, קרבנות הקדחת האוכלת, שילמו ויקוו מתוך אמונה וייאוש.

…

והנה קרה הפלא. בערוב היום, ובנטות שמש חיי ראשוני יסוד המעלה לפאתי מערב, הודלק נר חנוכה ראשון בצריף הכיבוש של קבוצת השומרים היהודים על החולה, מתוך חברי קבוצת כפר גלעדי, אלה שומרי הגבול הצפוני מאז. דמעות גיל עמדו בעיני הישישים, אך גם עיני חברי הקבוצה התנוצצו והזהירו.

ואולם לא רק נס התרחש כאן, כי אם גם נס ודגל ניתן מחדש לתנועה. נדע נא להזעיק סביבו את התנועה בימים אלה, ימי הגאות הכלכלית עם כל הופעות הלוואי הפסולות והפגומות, וימי השפל החלוצי ביישוב ובציונות, להרימו ולשאתו ברמה מחדש.

מסרסר ומספסר

יש ונראה לנו כי צִלה של ה'גאולה' מרובה מחמתה. עינינו נמקות לראות איך ה'ערב רב' הנטפל לשבי ציון מטמא ברוע מעלליו ובהבל פיו את הארץ ואת האדמה, מתעלל בכל היקר והקדוש, מסרסר ומספסר בכל הקדוש לתנועה ובנשמתה, הופך כל דבר ואף את אם האדמה למטבע מצלצל עובר לסוחר. קונה ומוכר אותה גם מבלי הכירה, מבלי להעיף אפילו עין עליה.

…

ואשר אמרנו כי כאן בארץ נקים את בית העובד ובית היוצר לנשמת העם, כאן יקום עם עובד אדמתו, מושרש בקרקעו, קשור קשר בל ינותק למכורתו ודבוק באהבה למולדתו העתיקה החדשה – כל זה הועמד פתאום בפנינו במבחן איום. היקום הדבר או לא? הנעבוד או נספסר?

ואל נשלה את נפשנו לאמור הן רק באזובי הקיר נגעה האש האוכלת. הן יש ציבור גדול ועצום – ציבור העובדים וכל הקרוב לו העומד איתן על משמרתו. אל נעלים עין מראות כי פה ושם מתחילה האש לוחכת גם את שורשי הארזים ואין מכבה. אך לא בדבר שפתיים ולא בהטפה גרידא עצה ותושייה. מעשים ומפעלים נחוצים לנו.

…

ייתכן שהכושי שלנו לא במהרה יהפוך את עורו, וגם אם תכתוש אותו במכתש הגאולה לא תסיר ממנו על נקלה ובמהרה את קליפת הגולה, ולכן שבעתיים יכבד תפקיד האחראים והחלוצים. עלינו לא רק למלא את תפקידנו אנו, אנשי דור הגאולה, כי אם לסתום את הפרצות אשר האחרים פורצים בחומת הבניין.

שבע ניפול ונקום

תאמץ נא תנועתנו את כוחותיה. כשם שאין העולם – לפי מסורת הקבלה – קיים אלא בזכות ל"ו צדיקים הנסתרים ופועלים בחללו של העולם, כן היא תעודת החלק המגשים שבקרבנו, הנחשוני והראשון בחזיות החלוציות. הוא הנותן טעם והממרק את חטאת הפרוספריטי ואת אשמת האצים להתעשר על נקלה, ומבלעדיו אין טעם ואין קיום לכל היישוב המתהווה.

נס החולה יקרא לא רק לייבוש הביצה בצפון, כי אם יקרא מחדש אל כל חפירות ההגנה אשר בקו הראשון שנעזבו. כי רבות הביצות ביישוב המתהווה הטעונות ייבוש והבראה.

…

יחד עם העלייה לחולה אשר בצפון נלכד נא את השורות מחדש ונכוון את צעדנו למושבה – מקום התאבקותנו המתמדת. אל ייאוש ואל מורך לב! שבע ניפול ונקום! במלחמה ההיסטורית הזאת איננו בני חורין להתייאש ולעזוב את המערכה, כי על כן עושים הננו את שליחותו של העם המנסה לבנות לו את ביתו אולי בפעם האחרונה בדברי ימיו, ומלחמה לנו בקוצר הרוח בתוכנו, האומר נואש על נקלה לאחר נחילת מפלה זו או אחרת.

המפלות והתבוסות צריכות לחשל את כוחנו ביתר שאת. נחפש ונחקור את דרכי המלחמה אשר הנחילונו את המפלות. נזכור מה נדרש קודם כל מאתנו, למען נהיה חזקים בתביעותינו מאחרים, וצודקים. נודה כי לא בכל צדקנו ולא בכל היטבנו עשה.

ואם כי אינני תמים לחשוב כי רק שגיאותינו היו בעוכרינו, וידעתי כי אם גם חטאינו כשלג ילבינו לא נהפוך את לב כל האיכרים במהרה לטובה לעבודה העברית, אך בכל זאת עלינו להיות תמימים קודם כל עם עצמנו ולא לתת נשק בידי המתנכרים המשתמשים בו רק למען הצדיק את עצמם כביכול כלפי הציבור.

…

היֹה תהיה החולה לקול קורא, לתביעה ולצו התנועה ולכל פרט בתוכה להתנערות ולהתחדשות … לקראת החולה, משמעותה הכיבושית וסמלה החלוצי, תדרוך עוז תנועתנו כולה בארץ ובגולה.

לוי שקולניק (אשכול), "נס החולה", 'ניב הקבוצה', הוצאת חבר הקבוצות ואיגוד גורדוניה, שבט תרצ"ה (1935), עמ' 8-10, ארכיון המדינה