ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם בכ"ט בנובמבר נחשבת לאחד הרגעים החשובים ביותר שסללו את הדרך למדינה עברית, אולם ההצבעה שלפני ההצבעה הייתה דרמטית הרבה יותר. הכירו את ליל כ"ה בנובמבר

שעת לילה מאוחרת, שקט ברחובות. כל משפחה או כל חברי משק מתכנסים במתח סביב מכשיר הרדיו הגדול ומכוונים את התדר לקליטת השידור. החרוצים שבהם מחזיקים דף ועיפרון, וכולם מאזינים בדריכות ובציפייה לקולו של הקריין שמתחיל למנות את שמות המדינות. עם כל Yes התקווה גואה, עם כל No עוד ציפורן נכססת. לבסוף מתפרסמות התוצאות – 33 מדינות הצביעו בעד, 13 מדינות נגד, 10 נמנעו. פרץ של התרגשות שאין כמותו. חרדה מהבאות לצד גאות של הודיה, שמחה ואושר. ריקודים וחגיגות עד אור הבוקר. כולנו מכירים, וחלקנו אף זוכרים, את התיאורים. עצרת האו"ם שהתכנסה בניו יורק החליטה לקבל את תכנית החלוקה, ומשמעות ההחלטה הייתה אישור בינלאומי להקים מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. חזון הדורות היה בדרך להגשמה. היינו כחולמים.

מאז הקמתו ב-1945 נועד האו״ם להיות הזירה שבה העולם מחליף מלחמות בהצבעות, ומאבקים מדיניים בהחלטות. לאורך השנים ניסה הארגון לסייע בתהליכי עצמאות ולהמליץ על הקמת מדינות חדשות, אך לא נחל הצלחה רבה בתחום. למעשה רק פעם אחת בהיסטוריה גרמה הצבעת או״ם להקמתה של מדינה ממשית. בכ"ט בנובמבר 1947, בהחלטה 181 של העצרת הכללית, אישרו נציגי המדינות את תכנית החלוקה של ארץ ישראל, והעניקו ליישוב היהודי לגיטימציה בינלאומית להקים מדינה. מדינת ישראל היא המקרה היחיד שבו החלטת או״ם התגלגלה לבסוף למציאות מדינית קיימת.

 

תאריך שגוי?

בספרי ההיסטוריה ובזיכרון הציבורי התקבעה ההצבעה כאבן הדרך המשמעותית ביותר בדרך להקמת המדינה. מפתיע מאוד לגלות כי לעיתון 'הארץ' צורף עמוד נוסף שבראשו נכתב "הוצאה מיוחדת". תחת הכותרת "ועדת או"מ בעד החלוקה" נאמר:

ברוב של 25 קולות נגד 13 קיבלה הוועדה … החלטה בדבר חלוקת ארץ ישראל והקמת שתי מדינות – יהודית וערבית. 17 נמנעו מן ההצבעה, 2 נעדרו ("אוסף עתונים ומפות מארועים היסטוריים – ועדת או"מ בעד החלוקה", הספרייה הלאומית).

משהו לא מסתדר. אלה לא המספרים המוכרים. האם כתב העיתון מיהר להוציא ידיעה בטרם התעדכנה התוצאה הסופית? עיון נוסף מגלה פרט מעניין. התאריך אינו כ"ט בנובמבר, וגם לא יום למחרת. התאריך הוא י"ב בכסלו תש"ח, 25.11.1947.

האם ייתכן שההצבעה הגורלית נערכה בעצם ארבעה ימים קודם? האם הלילה הדרמטי של כ"ט בנובמבר התרחש בכלל בכ"ה בנובמבר, או שמא נפלה טעות בתוספת המיוחדת שהדפיס עיתון 'הארץ'?

מתברר כי הטעות לא התרחשה רק בעיתון 'הארץ'. בעיתון 'על המשמר' בישרה הכותרת הראשית יום למחרת: "הצעת החלוקה נתקבלה ברוב של 25 קול נגד 13". גם בעיתונים 'הבֹּקר', 'דבר' ו'המשקיף' פורסמו כותרות דומות: "מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל", "הוועדה הארצישראלית קיבלה תכנית החלוקה", "תכנית החלוקה אושרה בוועדת אד הוק ברוב פשוט". אפילו עיתון 'פלסטין' דיווח לקוראיו: "אושרה החלוקה אתמול ברוב של 25 קולות, נגד 13 קולות, 17 מדינות נמנעו מלהצביע".

קונצנזוס כה רחב לא מותיר מקום לספק. לא מדובר בטעות דפוס. הצבעה על תכנית החלוקה אכן התרחשה באו"ם בכ"ה בנובמבר, והיא אף התקבלה ברוב גדול. למרות זאת, אין ספק כי ההצבעה הידועה על תכנית החלוקה נערכה באו"ם בכ"ט בנובמבר. איזו הצבעה נערכה אם כן בכ"ה בנובמבר? מה התרחש באו"ם ביום הזה ובימים שלאחריו? ובעיקר, מה בין ההצבעה בכ"ה בנובמבר שנשמטה מדפי ההיסטוריה לבין ההצבעה בכ"ט בנובמבר שזוכה ליחסי ציבור מפליגים עד היום?

 

הדרך לכ"ה בנובמבר

לאחר מלחמת העולם השנייה דבר לא נשאר באימפריה הבריטית כשהיה. המחירים האדירים בנפש וברכוש שגבתה המלחמה הניעו את ממשלת בריטניה לשקול את צעדיה מחדש. קולות פנימיים קראו 'לקפל' את האימפריה ולהשקיע את מרב המאמצים באנגליה עצמה. הבריטים ויתרו על השליטה בהודו ובחנו מחדש את שהותם גם באזורים אחרים בעולם.

מאבקו של היישוב היהודי בארץ, הלחץ היהודי העולמי למציאת מקלט לניצולי השואה וההתנגדות הערבית שהלכה והחריפה תרמו לפנייתה של בריטניה לאו"ם בבקשה לדון בסוגיית ארץ ישראל. בח' באייר תש"ז (28.4.1947) התכנסה העצרת הכללית של האו"ם לדון בנושא, וכשבועיים אחר כך הוחלט להקים את הוועדה המיוחדת לענייני ארץ ישראל הידועה בשם ועדת אונסקו"פ. 11 אנשי הוועדה הסתובבו בארץ במשך שבועות אחדים, גבו עדויות, שמעו טיעונים, ולבסוף הגישו את המלצותיהם לאו"ם. בסוף קיץ 1947 הוגש דו"ח ועדת אונסקו"פ שכלל שתי חלופות אפשריות. רוב חברי הוועדה תמכו בחלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, כאשר ירושלים נותרת שטח ניטרלי בחסות האו"ם והמערכת הכלכלית משותפת לשתיהן. מיעוטם תמכו בהקמת פדרציה יהודית ערבית בפיקוח מסוים של האו"ם.

עוד ניצחון קטן בדרך למדינה נחלה הסוכנות היהודית – נציגתו הרשמית של היישוב במוסדות האו"ם – כשהוחלט להקים ועדת אד הוק לשאלת ארץ ישראל שבה ייבחנו מסקנות אונסקו"פ, במקום שהן תיבחנה בוועדה הקבועה של האו"ם לענייני פוליטיקה, ועדת 4C. נציגי המדינות הערביות התרעמו אמנם על החלטה זו, בטענה כי ועדה מיוחדת עלולה להיות נתונה ללחצים של קבוצות אינטרסנטיות שונות, אך ללא הועיל. הוועדה פתחה את דיוניה בדבריו של השוודי אמיל סנדסטרם שהציג את מסקנות ועדת אונסקו"פ שבראשה עמד, ואז ניתנה לשני הצדדים הזדמנות לשאת נאומי פתיחה. ג'מאל אל-חוסייני טען בשם הוועד הערבי העליון ואבא הלל סילבר טען בשם הסוכנות היהודית. בהמשך התפצלה הוועדה לשתי ועדות משנה, ובהן דנו ביתר פירוט בחלופות שהציעה ועדת אונסקו"פ.