לואיז בורז'ואה, אישה בודדה בעולם של גברים, סללה את דרכה לצמרת הפריזאית כמשכילה וכמומחית במקצועה והגיעה עד לחדרה של המלכה. דמותה מסמנת את השינוי שעברה המיילדוּת מחכמה מסורתית למקצוע הנשען על ידע מדעי

עד המאה העשרים רוב הנשים לא למדו קרוא וכתוב, למרביתן לא היה מקצוע עצמאי ובוודאי שלא עסק מצליח משלהן. נשים רבות התלוו לבעליהן בעבודתם, סייעו להם ואף השתייכו לגילדה שלהם – ארגון שנתן שירותי מקצוע ורווחה לקהילה של בעלי אותו מקצוע. רוב הגילדות לא קיבלו נשים בזכות עצמן, ורוב המקצועות אשר נחשבו נשיים והיו פתוחים בפניהן היו מקצועות שירות כמו הנקה, כביסה, בישול, שרתות וזנות, שלא הביאו כבוד לעוסקות בהם.

מהפכת הדפוס במאה ה-16 גרמה להפצת ידע ולעידוד הקריאה והכתיבה באירופה. רבים יכלו לקרוא בכתבי הקודש שתורגמו מלטינית לשפות המדוברות, לפרסם ספרון, חוברת תעמולה פוליטית ואף שיר לאהובה שהודפס על נייר משובח. התעצמות צרפת – שכללה סיפוח שטחים, התחזקות של המלך כבעל כוח אבסולוטי בחסד עליון ואדמיניסטרציה ריכוזית ומתוחכמת – הובילה לפריחה כלכלית ותרבותית בערי צרפת, ובמיוחד בפריז, להתרבות מקצועות ולשכלולם. ספרי רפואה מתורגמים ומודפסים תרמו למהפכה בידע הרפואי ולעלייתו של מקצוע חדש – היילוד. במקום מיילדות אשר למדו את המקצוע מאימהותיהן ונדונו למעמד ולמשכורת נמוכים, צמח דור חדש של מיילדות משכילות שנדרשו לקרוא ולכתוב, ולעבור הכשרה מקצועית רבת שנים ובחינות רישוי מחמירות, במיוחד בערים.

זהו הרקע לפריחתה של לואיז בורז'ואה. היא הגיעה למעמד המיילדת של המלכה הצעירה מארי דה מדיצ'י, וידיה הן שאחזו ראשונות את ששת ילדיו של המלך אנרי הרביעי בין השנים 1601-1609. מעמדה כמיילדת המלכה עורר בה שאפתנות, ולאחר שהנסיבות הרחיקו אותה ממיטת המלכה היא פתחה בקריירה של סופרת – מקצוע חריג עבור נשים בכלל, ועבור נשים שאינן אצילות בפרט. היא כתבה בצרפתית שווה לכל נפש ספרים שבהם שילבה סיפורי זיכרונות, מקרי חולי, תיאורי לידה ואפילו סיפורי מעשיות. מספריה אפשר ללמוד על קורותיה של בורז'ואה, ועל פעילותה שסימנה אבן דרך במיילדות המודרנית.

 

המנתחים באים

צמיחתה המקצועית של בורז'ואה קשורה בשינוי שעבר מקצוע הרפואה עם עליית קרנם של המנתחים, שנחשבו עד אז כוח עזר נחות לרופאים. רופאים למדו באוניברסיטה, ידעו לטינית ומעמדם כמלומדים פטר אותם מעבודת הכפיים שהוטלה על המנתחים. כאשר החלו המנתחים להקים מסלולי הכשרה משלהם – ובראשם קולג' למנתחים – נחשף הידע הרפואי שלהם בפני הציבור. בעוד שקודם לכן ניתחו גוויות רק בקתדרות לרפואה באוניברסיטה, הרי שבקולג' ערכו מנתחים מפורסמים מעין תאטרון רפואי – הצגות הפתוחות לקהל הרחב שבהן הוצגו איברים פנימיים לעיני כל. העניין המתחדש בגוף האדם הושפע בין השאר מעניין דומה באמנות הרנסנס, שניכר למשל ברישומי עוברים ואיברי רבייה בעבודותיו של לאונרדו דה וינצ'י.

בעקבות חידושים טכנולוגיים ובעזרת ידע רפואי שרכשו המנתחים הם נחשבו בציבור כבעלי מקצוע חדשני ומועיל. המנתחים התגאו ביכולתם לתרגם את הידע התאורטי לשפת המעשה והחלו לכתוב ספרים המבוססים על ניסיונם, וכך ביטלו את ההפרדה שהייתה מקובלת בימי הביניים בין התאוריה שבה עסקו הרופאים לבין המלאכות המעשיות שהיו נחלתם של אנשי הרפואה האחרים.

לואיז בורז'ואה נולדה ב-1563 בפרבר של פריז, סמוך לשער בוסי (Buci), מחוץ לחומות העיר. היא התחתנה עם מרטין בורסייה (Boursier), מנתח צבאי שהשתתף במלחמות הרבות שעברה צרפת במאה ה-16. השניים גרו ליד שדרות סן-ז'רמן של היום, אז פרבר יוקרתי צמוד לחומות פריז, לא רחוק מגני לוקסמבורג, שם בנתה המלכה מארי דה מדיצ'י את ארמונה. פריז הייתה העיר המודרנית ביותר באירופה במאה ה-17, מרכז פילוסופי, מדעי, תרבותי, פוליטי וחברתי, ולימים גם מרכז הנאורות והמהפכה.

כאשת מנתח נחשפה בורז'ואה לקהילה תוססת של מנתחים שעלו לגדולה בהובלתו של המנתח המהולל אמברואז פָּרֶה. פרה לקח רעיונות שפותחו ברפואת המלחמה והתאים אותם לרפואה האזרחית ואפילו לתחומים כמו רפואת נשים. עד אז הלידה הייתה תחום שהופקד באופן מסורתי בידי מיילדות. מנתחים נקראו ללידה רק בעת סיבוך, שכן מיילדות לא הורשו להשתמש בסכין ובכלי מנתחים אחרים.

פרה כתב ספרים רבים בצרפתית ולא בלטינית – בניגוד למקובל באותה תקופה בקרב הרופאים. הוא כתב גם ספרים על לידה ועל רפואת נשים, ואלה נטעו במנתחים את הרעיון שהם יכולים להיות מיילדים, ואף להביא למקצוע זה כלי עזר, שיטות ורעיונות חדשים. כך למשל המציא פרה בשדה הקרב שיטת קשירה המאפשרת למנוע תזוזה מפצועים השוכבים על גבם בעת כריתת איברים, שכן הפעולה הכירורגית הייתה כואבת מאוד ומשככי כאבים יעילים טרם הומצאו. הוא מצא כי הקשירה מועילה גם למניעת תזוזה של היולדת השוכבת על גבה בעת הוצאת העובר. עד אז נדרשו ארבעה גברתנים כדי להחזיק את היולדת.

פרה זכה לקיתונות של ביקורת מצד פמיניסטיות במאה העשרים, אך חשוב לציין כי לידות רגילות לא נעשו בשכיבה אלא בעמידה, בכריעה, בהסבה, בהישענות או בישיבה על כיסא הלידה. רק בבתי החולים המודרניים הושכבה היולדת על גבה דרך קבע.