איך הפכה המילה ממנהג רווח בעולם לסמלם של היהודים? מדוע היא שימשה סלע מחלוקת ואבן בוחן בין תרבויות ועמים שונים במזרח הים התיכון? וכיצד היא הפרידה בין יהודים לנוצרים? מבט אזורי והיסטורי

מנהג המילה הוא אחד הטקסים העתיקים ביותר הידועים לאנושות. היא נערכה בדרכים שונות בקרב תרבויות רבות ברחבי העולם, ועד היום נוהגים למול את בניהם עמים רבים באפריקה, טטרִים באסיה, בני שבטים פולינזים ומלנזים באוקיאניה, ילידי אוסטרליה ובני שבטים אינדיאניים באמריקה. לפי הערכות דמוגרפיות למעלה ממיליארד גברים בעולם הם מולים.

גם בחברות שבהן נהוגה המילה משמעותה ומקורה נותרו לעתים מעורפלים, והן ממשיכות לקיים אותה כמסורת עתיקה ללא הסבר מפורש. רק ביהדות, באסלאם ובזרמים נוצריים אחדים הוענק למילה מעמד מחייב של מצווה דתית. בתורה נזכרת ברית המילה לראשונה בספר בראשית, כברית מחייבת בין אברהם וזרעו לבין הבורא, ובהמשך היא מוגדרת כסימן ההשתייכות לעם ישראל. בספר שמות ברית המילה מוזכרת כתנאי להשתתפות בקרבן הפסח אפילו עבור עבדים נכרים שנקלטו במשק הבית.

 

מנהג אזורי

עדויות היסטוריות מלמדות כי המילה רווחה במזרח הקדום עוד לפני שנוסדה הדת היהודית. בעמק אמוּק שבצפון מערב סוריה התגלו שלושה פסלים המתוארכים לסביבות 2800 לפסה"נ ובהם מתוארים גברים נימולים. העדות הראשונה לקיום המילה במצרים מצויה על תבליט מאמצע האלף השלישי לפסה"נ, ונראה כי היא נעשתה אז רק בקרב בני השכבות הגבוהות. ספר המתים המצרי, שנכתב על פפירוס, כולל אוסף נוסחאות מאגיות שצורפו למומיה של הנפטר כדי לאפשר לו להגיע לעולם הבא. בין השאר נכתב שם:

טיפות דם ניגרו מאיבר מינו של האל רַע כשהוא מל את עצמו (Thomas George Allen, The Book of the Dead or Going Forth by Day, p. 28).

על תבליט שהתגלה בקברו של אַנך-מָה-חוֹר (Ankh-Ma-Hor) בסקארה, סמוך לקהיר, המתוארך ל-2340 לפסה"נ, מתואר תהליך המילה בשני שלבים. בראשון המוהל חותך את מילתו של גבר צעיר, ובשני הוא חובש את המקום כשאדם אחר מחזיק את ידי הנימול. בכתובת על גבי מצבה מאותה תקופה מצהיר גבר צעיר כי הוא נימול עם 120 נערים נוספים בעת הגעתם לגיל ההתבגרות. בהתבוננות על חנוטים מצרים ניכר כי המבוגרים היו נימולים ואילו הילדים לא, כנראה משום שנהגו למול רק בגיל ההתבגרות.

על מצבת פרעה פ-ענח'י, מייסד השושלת ה-25 במאה השמינית לפסה"נ, נכתב כי שליטי הצפון והדרום לא יכלו להיכנס לארמון להביע את נאמנותם למלך כיוון שלא היו נימולים.