מאחורי ההדפסה הראשונה של הספר 'ארבעה טורים' שנעשתה בצפון איטליה מסתתר סיפור משפחתי מחריד

החיבור ההלכתי 'ארבעה טורים' יצא לאור לראשונה בדפוס בעיירה פיובה די סאקו שבצפון איטליה ב-1475. הספר המודפס מעניק לקורא תחושה של סדר ויציבות, אך מאחורי הספר הבנוי לתלפיות מסתתר סיפור מטלטל. בהשוואה לספרים עבריים רבים מאותה תקופה שלא נכתב בהם תאריך ההוצאה לאור, מקום ההדפסה ושם המדפיס, בסוף הכרך הרביעי והאחרון של החיבור, שנמצא בספרייה הלאומית, מופיע המידע בחרוזים:

ותכל מלאכת עבודת הקודש / ביום שני עשרים ושמונה לחודש / תמוז הוא החודש הרביעי / חמשת אלפים ורל"ה למספר קבועי / בפיבייא די שקו בבית מורנו הרב משולם / המכונה קוּזי יבורך מעתה ועד עולם.

התאריך הוא כ"ח בתמוז רל"ה (1475), ומדובר באחד הספרים העבריים הראשונים שיצאו לאור בדפוס. חודשים מועטים לפניו הודפס הספר העברי הראשון הכולל תאריך – פירוש רש"י על התורה שראה אור בעיר רג'ו די קלבריה שבאיטליה בי' באדר רל"ה. ההדפסה נעשתה בפיובה די סאקו, הקרויה בספר פיבייא די שקו, ובית הדפוס היה בבעלות משפחת משולם קוזי.

'ארבעה טורים' הוא חיבור הלכתי בן ארבעה כרכים שרבי יעקב בן אשר סיים את כתיבתו ב-1340 לערך. מדובר ביצירה שאפתנית וחשובה שארגנה וסיכמה את כל ההלכות הנהוגות בזמנו של המחבר על פי סדר ייחודי שהמחבר הגה בעצמו. בהקדמתו לכרך הרביעי והאחרון מסביר רבי יעקב בן אשר את מטרתו:

ובראותי אני יעקב בן הרב רבנו אשר זצ"ל כי בעווננו חרב מקדשנו … ואין שופט צדק … איש הישר בעיניו יעשה … ועלתה במחשבתי לחבר ספר במשפטי הדינין … למען אשר ירוץ הקורא בו ויעשה ככל אשר ימצא במקום ההוא, ולא יסור ממנו ימין ושמאל, וקראתיו חושן המשפט.