תשובת הרבנים לאשתו של אחד מלוחמי הפלמ"ח שנעלמו בפיצוץ גשר א-זיב בתש"ו כי יתירו אותה מעגינותה העניקה נחמה מינימלית בתום טרגדיה נוראית

ביום שלישי, כ"ז בתמוז תש"ז (15.7.1947) הפנה רבה הראשי של צפת, הרב אברהם ליב זילברמן, שאלה אל גדולי הרבנים בארץ ישראל בעניין אישה צעירה חברת קיבוץ דפנה שפנתה אליו כדי שיתירה מעגינותה.

שאלה

בחודש סיון תש"ו נתפרסם ידיעה בעיתונות על התקפה במעברות גשר זיב ושנמצאו שם הרבה אברים מרוסקים שלא הייתה כל מציאות להכיר את מי שהוא, ונתפרסם ש-14 איש נעדרים ולא הודיעו את שמותיהם. ורק ככלות שנה, בחודש סיון תש"ז, נתפרסם בכל עיתוני ארץ ישראל שמותיהם ותמונותיהם אשר חברי ההגנה פרסמו אותם שאלו היו שלוחים לפעולה זו ושהלכו בשליחותם ולא חזרו. וביניהם התמונה של יעקב ברלינגר מגרמניה, ומאז עלותו ארצה היה חבר בקיבוץ דפנה והשאיר שם אישה צעירה לימים שמה עליזה וילד אחד. האישה פנתה אלינו להתירה מכבלי העיגון.

למכתב זה השיבו הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק, ראש מחלקה לענייני עגונות מלחמת העולם השנייה הרב שלמה דוד כהנא, הרב הראשי הספרדי לתל אביב ולימים שר הדתות הרב יעקב משה טולידאנו, הרב הראשי לעדת הספרדים בפתח תקוה וחבר הרבנות הראשית הרב עובדיה הדאיה, וראש ישיבת 'מרכז הרב' הרב יעקב משה חרל"פ. כולם הסכימו שיש להתיר את האישה מעגינותה.

בירור הלכתי זה היה אחד הספיחים – ולא האחרון שבהם – של פרשה טרגית בתולדות היישוב שכונתה 'ליל הגשרים'. במהלך הפעולה פוצצו חברי הפלמ"ח בליל י"ח בסיון תש"ו (17.6.1946) 11 גשרים.

 

פיצוץ נוראי

הרקע לפעולה היה סירובה של בריטניה להתיר כניסת יהודים לארץ ישראל לאחר השואה בניגוד להמלצות הוועדה האנגלו-אמריקנית. בתגובה הקימו ההגנה, האצ"ל והלח"י את תנועת המרי העברי, וזו יזמה שורה של פעולות נגד השלטון הבריטי בארץ, וביניהן פגיעה בתחנת הרכבת בלוד על ידי אנשי האצ"ל, פגיעה בבתי הזיקוק במפרץ חיפה על ידי הלח"י ופיצוץ 11 גשרים על ידי הפלמ"ח. גשרים אלה חיברו את ארץ ישראל עם שכנותיה: שניים מדרום לעזה, שניים מעל נחל כזיב, שניים ליד מטולה, גשר אל חמה מעל הירמוך, גשר בנות יעקב, גשר שייח' חוסיין, גשר דמיה וגשר אלנבי מעל נהר הירדן. כל הפעולות הסתיימו בהצלחה למעט אלה שנועדו לפוצץ את גשרי א-זיב שמעל לנחל כזיב. בעת הפיצוץ של גשר מסילת הברזל נהרגו 13 לוחמים וגשר הכביש כלל לא פוצץ.

ערב הפעולה יצאו שלושה אנשים מקיבוץ מצובה לאזור גשרי א-זיב בתירוץ שהם מחפשים פרות אובדות. הם נתפסו על ידי הבריטים והוחזקו שעות אחדות, ובמהלכן המשיכו השלושה לאסוף מידע חיוני על המטרה. באותו לילה יצאו לעבר גשרי א-זיב 44 אנשי פלמ"ח מקיבוץ מצובה עם 500 ק"ג חומר נפץ. הם נתקלו בדרך בשלושה ערבים, ויחיעם וייץ – ששימש משקיף מטעם מפקדת הפלמ"ח – פקד עליהם באנגלית להסתלק, אולם הערבים חשדו שהלוחמים אינם חיילים בריטים. במרחק של כמאה מטר מהגשר הבחינו נוטרים ערבים בלוחמי הפלמ"ח ופתחו באש. במכת האש הראשונה נהרג יחיעם וייץ. מפקד הפעולה נחמיה שיין שלח את שתי קבוצות החבלנים לגשרים. שלושה הלכו לגשר הכביש, אך הלוחם שנשא את הנפצים לא היה ביניהם, ובשל האש שנורתה עליהם נסוגו השלושה וגשר זה לא פוצץ. ליד גשר הרכבת אירעה תקלה: חומר הנפץ התפוצץ לפני השעה שתוכננה לפיצוץ כל הגשרים ולפני שהלוחמים הספיקו להתרחק. בפיצוץ נהרגו 13 לוחמים.