מכפר תבור יצאה הקריאה לצעירים להיחלץ מהגולה ולהפוך לעלייה השנייה, ומשם גם יצאה בשורת השומר העברי. מה יש ברחוב של מסחה שהפך אותו למופת של הווי ארץ ישראלי?

כשמגלגלים על הלשון את המלים כפר תבור מיד עולה בפה טעם נוסטלגי של מושבת חלוצים מהעלייה הראשונה, עם דמות גנרית רבת הוד של איכר מיוזע אשר התנתק באומץ ממוסרות אירופה וניצב מאחורי המחרשה בארץ הקודש. הכל טוב ויפה, אלא שאיש בכפר תבור לא עלה מיוזמתו מאירופה או מאיזה חו"ל אחר. מדובר במושבה שהוקמה על אדמת יק"א – חברת התיישבות שייסד הברון הירש – על ידי 21 משפחות מסורתיות מהדור השני לחלוצי העלייה הראשונה. רובם ככולם היו צעירים שזופים אשר נגררו בילדותם אחרי הורים נלהבים למושבות הגליל והשרון, ואמרו לעצמם ב-1901 שלא יזיק להזיז את הציונות כמה קילומטרים הלאה אל מרגלות התבור. כל משפחה קיבלה שטח חקלאי של כמאתיים דונם, ועוד חלקה פרטית שעליה בנו לתפארת בית וחצר משק עם רפת ואסם.

המתיישבים החדשים סמכו על כך שיק"א בחנה את הקרקע בשבע עיניים לפני שקנתה אותה מידי האפנדי התחמן מסוריה. ובכן, הבחינה אכן נעשתה, אבל מה שלא נלקח בחשבון הוא המבנה הטופוגרפי והגאולוגי הסבוך שבגללו כל טיפת גשם שיורדת במרחב מתחפפת מהשטח ואחרי חצי שעה כבר עושה סלפי בכינרת. לאחר חודשים מיובשים כאלה פנו האיכרים מוכי הצימאון בקריאות הצילו ליק"א, ועל פי המלצתה שתלו שקדים, זיתים וגפנים שמסוגלים איכשהו להתמודד עם האתגר. הם גם העסיקו בשדות ערבים מביני עניין מהאזור כפועלי יום.

כשנתיים לאחר היווסדה ביקר במושבה מנחם אוסישקין בכבודו ובעצמו, עסקן ציוני שהיה לימים נשיא קק"ל. הוא נסע רחוק כדי לבדוק מקרוב איך הולך למושבה הצעירה, והתרשם מההתמודדות עם המים הנעלמים ועם ניצול האדמה הפורייה. הדבר היחיד שטרד את מנוחתו היה היעדר שם עברי למושבה שנקראה בפשטות מֵסְחָה, על שם תל מסחה הסמוך שבו התגוררו קודם לכן אריסים ערבים מסוריה.

אוסישקין, שהבין הרבה מאוד בקרקעות אבל מעט מאוד במיתוג, הציע לאיכרים את השם רב התעוזה שאיש לא היה חושב עליו לבד – כפר תבור. החברים הביטו בו בתמיהה, ואז שאלו אותו מה מגניב בשם הזה חוץ מהעובדה שאחר הצהריים יש להם צל מהר תבור. הם גם הביעו חשש כי הכינוי כפר לא יתיישב עם חזונם להפוך את המקום לעיר ואם בישראל, וישאיר אותם לנצח עם דימוי האיכר המיוזע מאחורי המחרשה. אוסישקין בלע חיוך פליאה קטן והרגיע אותם שהמלה כפר אינה כה מגמדת, וכהוכחה ציין שבגרמניה יושבת לה העיר המעתירה דיסלדורף אשר בשמה מופיעה המלה כפר – דורף. לו ידע אוסישקין את העתיד, ייתכן שהיה מגייס לטיעוניו גם את כפר סבא, המושבה שבדיוק אז נולדה בדרום השרון ואשר נכון לה עתיד אורבני מזהיר. לאחר דין ודברים התקבל השם כפר תבור פה אחד, כלומר פיו של אוסישקין, אבל החבר'ה הוסיפו לקרוא לעצמם מסחאים.

נוסדה על ידי בני הדור השני של העלייה הראשונה. המושבה כפר תבור למרגלות הר תבור, 1946 | צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

עוד מעט נשתגע

זמן קצר אחר כך הזמינו המסחאים את המחנך יוסף ויתקין לנהל את בית הספר העממי הצנוע שבמושבתם. לבחור היה רזומה מרשים כאיש אשכולות שעבד בכל מושבה אפשרית, שהתנדב ללמד עברית ותנ"ך ושהסביר לחניכיו איך להבדיל בין סלע האם לאם הסלע. ויתקין הפיח בילדים את האהבה לשפה העברית ולטיולים בטבע, ואחר הצהריים ניהל חוג עברית לילדי התיכון ושיעורי ציונות לאיכרים. בצריפו הדל בכפר תבור ניסח ויתקין ב-1905 את הקריאה ההיסטורית ליהודי הגולה – "בשם עמנו וארצנו קול קורא אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון" – שהפכה לאחת מאבני היסוד של העלייה השנייה. בקריאתו זו עודד ויתקין צעירים לעלות ארצה, לכבוש את העבודה העברית ואף להקריב את עצמם למען העם והארץ. בין היתר כתב:

עורו עורו צעירי ישראל, קומו לעזרת העם! עמנו גווע, ארצו עוד מעט ותחמוק ממנו לנצח. חושו, מהרו לעזרתו! … עזבו, שכחו את כל מה שהיה יקר לכם עד עתה, עזבום לעולם בלי כל צל של חרטה ובואו לעבודת העם! אינכם מיותרים כאשר הרגילוכם לחשוב. נחוצים אתם לעם ולארץ כאוויר לנשימה (יוסף ויתקין, 'בשם עמנו וארצנו קול קורא', פרויקט בן יהודה).

קריאתו של ויתקין נשמעת אפעס מוגזמת, כאילו עמנו גווע וארצנו חומקת והנה תכף נגמר האוויר לנשימה. אפשר שהדרמטיות שאחזה בו עלתה מתוך שוועת איכרי כפר תבור לנוכח פשיטות השוד שערכו אז בני השבט הבדואי הסמוך על המשק, שבהן נגנבו שוב ושוב כלי עבודה יקרים ותוצרת חקלאית (ראו מסגרת). אחרי שהפושטים גנבו את הטורייה בפעם החמישית נאלצו המסחאים בלית ברֵרה לשלם פרוטקשן לשודדים, ובהמשך אף להעסיק שומר ערבי משבט מוגרבי סמוך. ב-1908 העסק התפוצץ, כאשר בקלחת ויכוח בין האיכרים לשומר פלט האחרון כדור מרובהו ונפצע אנושות, מה שהביא את השבט העצבני שלו להתנפל על כפר תבור ולפרוע בה פרעות. להגנת המסחאים המבוהלים נשלחו פועלים ממושבות הגליל התחתון והוקם ועד הגנה, אך ברור היה שמדובר בפלסטר זמני.

באלול תרס"ח (1908) הזמינו איכרי כפר תבור להגנתם את קולקטיב השמירה העברי החשאי בר גיורא שישב באותה עת בחוות סג'רה הסמוכה. חצי שנה אחר כך, בפסח תרס"ט, התכנסה בחדר האוכל של כפר תבור חבורה נכבדה של מפורסמים לעתיד – ובהם אלכסנדר זייד, ישראל שוחט, יצחק בן-צבי וישראל גלעדי – שחלקם היו מעורבים עוד באירופה בהגנה על יהודים. סביב מגש מצה בריי וכוסות חלב טרי מהרפת הם החליטו לפרק את ארגון השמירה החשאי ולהקים במקומו ארגון עברי גאה שיגן בגלוי על תרנגולות חלוצות בפריסה ארצית. הארגון החדש נועד ליטול לידיו כליל את השמירה מידי הערבים ולהוות בסיס לכוח צבאי עברי. המייסדים, שהבינו במיתוג עוד פחות מאוסישקין, בחרו לארגון החדש את השם המתוחכם ורב המעוף 'השומר'.