מאחורי חזות של חנות למוצרי אינסטלציה בתל אביב הסתתר מפעל הנשק המרכזי של תעש שהוברח מתחת לאפם של הבריטים

בשקט בשקט, ככה בלי ששמתם לב, התמלאה תל אביב ב-125 שלטי מתכת בגוון חום אפרפר שהודבקו על בתים וגדרות או הועמדו בלב גנים ציבוריים. מטרתם של השלטים היא להסיר את ערפל הסודיות רב השנים מעל פועלן של המחתרות בעיר העברית הראשונה בימי האנגלים, כדי שלא תגידו שהחבר'ה בתל אביב שתו קפה והשתזפו על החוף בזמן שהאחרים חירפו את נפשם בפיצוץ גשרים ובהדבקת כרוזים. השלטים התל אביביים הוצבו במקומות שבהם הדברים קרו ממש. תמצאו אותם על קירות סליקים סודיים בדימוס, במתחמי חלוקת נשק מוכמנים ובנקודות המדויקות שבהן נהרגו לוחמי מחתרת עזי נפש מאש האלביון יימח שמו.

אם כל סיפור השלטים הזה מפתיע אתכם, כדאי לדעת שמדובר ביוזמה ותיקה מימי כהונתו של ראש העירייה שלמה להט, הלוא הוא צ'יץ', שהיה בעצמו מפקד נערץ בהגנה. ב-1987 החל צ'יץ' לעטר את רחובות תל אביב בשלטי ההגנה, ולאחר שבוגרי האצ"ל והלח"י עשו פרצוף של מה אִתנו? התרחב מבצע השילוט גם לפועלן של המחתרות האחרות בעיר. ב-1993 הסתיימה המשימה בהצלחה עם 75 שלטי ההגנה ועוד 50 שלטים של המחתרות האחרות.

מפעל הנשק 'החנות' הוקם על עורק תחבורה סואן בתל אביב. שלט ההנצחה ברחוב השרון 10 צילום: כפיר סיוון

מלה בתיבה | אלביון

אלביון הוא כינוי עתיק לבריטניה. יש המשערים שכמו שמות מקומות אחרים באירופה, ובהם אלבניה והרי האלפים, השם נגזר מהמלה albiyo שמשמעה בגאלית עולם, או מהמלה elfydd שמשמעה בוולשית עתיקה מקום או ארץ. השערה אחרת היא שהשם מתייחס לצוקים הלבנים הנגלים לעיני המפליגים מן היבשת לחופי דובר שבדרום אנגליה. לפי פירוש זה השם נגזר מהמלה היוונית alpes או מהמלה הלטינית albus שפירושן לבן, או מהמלה הפרוטו-הודו-אירופית albʰo שפירושה גבעה. ביישוב היהודי בארץ ישראל הרבו להשתמש בכינוי המיושן בביטוי שנוספו לו מלות גנאי – אלביון הצבועה, אלביון הבוגדנית ואלביון הנוכלת. כינויים אלה היו חלק ממורשת השנאה הצרפתית לבריטים, שהתעצמה במיוחד במלחמת מאה השנים, ובארץ ישראל השתמשו בהם כדי למחות על נסיגת בריטניה מהמדיניות שעליה הכריזה הצהרת בלפור.