יוזמי המשחקים האולימפיים המודרניים ניסו לבסס אותם על ערכיה של יוון העתיקה תוך התאמה למציאות שלהם. מייסדי המכביה נהגו באופן דומה, אך עם השינויים במציאות השתנו גם ערכיה של המכביה

המשחקים האולימפיים ביוון התקיימו באולימפיה במשך למעלה מאלף שנים. הם החלו ב-776 לפסה"נ, והופסקו מסיבות דתיות על ידי הקיסר הרומי הנוצרי תאודוסיוס הראשון ב-393. המשחקים האולימפיים הגיעו לשיאם בתקופת יוון הקלסית, במאות החמישית והרביעית לפסה"נ, והם ביטאו את תפיסת העולם, את הדת ואת הזהות הלאומית של היוונים.

למרות שיוון הייתה מפוצלת, מפולגת ומורכבת מערי פוליס שלחמו ביניהן, הרי שכולן חלקו זהות הלנית משותפת אשר התבטאה בין השאר במשחקים האולימפיים שרק אזרחים מערי הפוליס הורשו להשתתף בהם. כל ההלנים דיברו יוונית, עבדו את אותם אלים, התלכדו כשהגיע אויב משותף וכינו את כל מי שאינו יווני ברברי. המשחקים האולימפיים, לצד משחקים פאן הלניים נוספים, היו אמצעי לביטוי הזהות המשותפת. בתקופה ההלניסטית שימשו המשחקים גם לחיזוק האחדות היוונית בכל רחבי הממלכות שתושביהן קיבלו על עצמן את התרבות ההלניסטית. באתר האולימפי נאסר להילחם ואסור היה למנוע מאיש להגיע למקום גם אם הוא עבר דרך שטח עוין.

תחרויות הספורט ביטאו את התפיסה היוונית באשר למידות הראויות, והן מכונות ביוונית אגוניסטיקה, מלה שמשמעותה יכולת להתגבר על סבל. מלה זו ביטאה אתוס תחרותי המשבח את האדם המתגבר על קושי ועל אתגרים, ומצפה ממנו להגיע להישגים רבים יותר ולהועיל לחברה שבה הוא חי.

המשחקים באולימפיה הוקדשו לזאוס, פידיאס יצר במקום פסל בדמותו, והוא נחשב לאחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. כל הטקסים נערכו לכבוד זאוס, ובטקס הסיום שנערך ביום החמישי של המשחקים הוענקו זרי זית למנצחים.

הוועד האולימפי הבינלאומי המודרני הוקם על ידי הברון הצרפתי פייר דה קוברטן ב-1894, והמשחקים האולימפיים הראשונים נערכו באתונה ב-1896. האידאה של חיזוק הזהות היוונית באמצעות תחרויות ספורט הוחלפה באידאה בינלאומית שנועדה לחזק את הקשר הידידותי בין אומות העולם. כמו ביוון העתיקה המשחקים מתקיימים כל ארבע שנים, אך בהתאם לרעיון האחווה הבינלאומית הם לא מתקיימים בכל פעם באותו מקום אלא נודדים ברחבי העולם. המשחקים המודרניים אינם מוקדשים לאלים, והפעילות הספורטיבית מיועדת להגשמת ערכים חברתיים נעלים. בדומה לתפיסה היוונית, ההשתתפות במשחקים נחשבת לסבל מזכך התורם לפיתוחו האישי, המוסרי והחברתי של הפרט, ובאמנה האולימפית שפורסמה על ידי הוועד האולימפי ב-1908 נכתב על הרעיון האולימפי:

פילוסופיית חיים המרוממת ומשלבת באופן מאוזן את תכונות הגוף, הרצון והנפש באמצעות מיזוג ספורט עם תרבות וחינוך. האולימפיזם שואף ליישם אורח חיים המבוסס על חדוות המאמץ, מתן דוגמה אישית ועל כיבוד עקרונות המוסר הבסיסיים.

מטרת האולימפיזם היא להעמיד את הספורט לשירות ההתפתחות ההרמונית של המין האנושי, במטרה לעודד את הקמתה של חברה הדוגלת בשלום תוך שמירה על כבוד האדם.

בעקבות הגדרה זו נקבעו עקרונות פעולה המכונים אולימפיזם – ובהם עקרונות של הגינות, הומניזם ומניעת אפליה – שאותם אמורה התנועה האולימפית להפיץ באמצעות פעילות חינוכית הקשורה בטיפוח ערכי פעילות ספורטיבית.