היהודי שהוסמך לעורך דין ובזמנו הפנוי למד שפות היה טיפוס יוצא דופן בין שחקני הבייסבול. חזות האדם המשכיל לא הייתה הדבר המוזר היחיד בשחקן בייסבול הבולט שהיה למומחה לחידות טריוויה וגם למרגל. סיפור חייו המתעתע של מוֹ ברג

אחת מאמרות הכנף הידועות והאהובות ביותר בהיסטוריה של הבייסבול האמריקני קובעת כי השחקן האגדי מוֹ (מוריס) ברג ידע לדבר בשבע שפות, אך לא ידע לחבוט בכדור באף אחת מהן. קביעה זו, שהשמיע במקור אחד מחבריו לקבוצה, הייתה מוגזמת רק במעט. דמותו של ברג הייתה אחת המסקרנות ביותר בתולדות הבייסבול. הוא היה שחקן פעיל במשך 16 שנים, בעל תואר ראשון מאוניברסיטת פרינסטון האליטיסטית ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת קולומביה היוקרתית, דובר שפות מודרניות ועתיקות, קורא כפייתי של עיתונים וספרים, וגם מרגל המועסק מפעם לפעם בשירות הביון האמריקני. יהדותו הוסיפה ללא ספק אף היא לייחודיות החמקמקה של דמותו, ולימים השתקפה אפילו בתעלומת מקום קבורתו:

כשאתל [ברג] ביקשה מהרב למצוא אתר מתאים להטמנת אפרו של אחיה הצעיר, הוא הצביע על גבעה הצופה על ירושלים, הנודעת כהר הצופים, וציין חורשה עם כמה עצים, לא רחוק מקמפוס האוניברסיטה העברית. במשך שנים ניסה ד"ר סם [ברג] לגלות את מקום קברו של מו ברג כדי להביאו לקבורה עם משפחתו. אבל הרב לא ידע לומר לו היכן הוא … וכך התעלומה האחרונה בחייו הבלתי נתפסים של מו ברג היא העובדה שאיש אינו יודע היכן הוא נמצא (Nicholas Dawidoff, The Catcher Was a Spy: The Mysterious Life of Moe Berg, pp.329-330).   

 

אדם ושחקן לצד הזרם

ברג נולד בניו יורק בשנת 1902 להורים שגידלוהו אגב התנערות מוצהרת מהדת היהודית, אך שוחחו ביניהם מעת לעת בעברית וביידיש. את שנותיו הראשונות בילה באזור הארלם, ולאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בניוארק, בשכונה שבה התגוררו בעיקר משפחות טובות ממעמד הביניים, שרק אחדות מהן היו יהודיות. כמו ברחובותיה של שכונת ילדותו, גם במוסדות החינוך שבהם למד לאורך השנים, היה ברג אחד היהודים היחידים; כך בתיכון, שבו החל לראשונה לשחק בייסבול באופן מסודר, וכך גם במכללת פרינסטון, שאופייה הנוצרי היה אז עדיין מובהק למדי. 

כישוריו הלימודיים המרשימים של הצעיר הביישן – ולא פחות מכך יכולתו הגבוהה על מגרש הבייסבול – הקנו לו בכל זאת מעמד חברתי מסוים בקרב חבריו הסטודנטים. ואולם, למרות זאת נותר בינו וביניהם ריחוק מתמיד בשל יהדותו, שצוינה אפילו בספר המחזור שלו, וקיבלה פעם אחר פעם ביטויים שונים – מנהליים, חברתיים ודתיים. גם ראשיתה של קריירת הבייסבול המקצוענית שלו הושפעה מהיותו יהודי: מיד עם סיום לימודיו התחרו על שירותיו שתיים מקבוצות הבייסבול המקצועניות של ניו יורק. הן עשו זאת גם בשל יכולתו על המגרש, אך בעיקר קיוו למשוך בדרך זו קהל צופים יהודי גדול יותר למשחקיהן. בסופו של דבר חתם ברג בקבוצה 'ברוקלין דודג'רס', שנודעה אז פחות בזכות איכות משחקה ויותר בזכות קהל האוהדים האדוק והציורי שלה, שרבים מהם היו מהגרים יהודים בני הדור הראשון או השני באמריקה.

בראשית דרכו שיחק ברג כאחד משחקני השדה הפנימי (shortstop), ואולם עד מהרה הוסב לעמדת התופס (catcher), האחראי לניהול המשחק ההגנתי, לקשר עם הזורקים המתחלפים ולעברת המידע השוטף מן הספסל והמאמן אל השחקנים עצמם. בתוך שנים מעטות הפך ברג לאחד התופסים המוערכים ביותר בליגה, חרף העובדה שמעולם לא היה מטובי החובטים, ובעיקר בשל יכולתו המוכחת להביא לידי ביטוי את רמתו השכלית הגבוהה גם במגרש עצמו. 

לאורך השנים שיחק ברג בחמש קבוצות שונות – ברוקלין, שיקגו, קליבלנד, וושינגטון ובוסטון – שלמרביתן היה קהל אוהדים יהודי לא מבוטל. שלא במפתיע, מפעם לפעם ביקשו אלה לערוך לכבודו אירועים חגיגיים ומיוחדים – ואף להעניק לו מתנות יקרות ערך – אולם הוא נהג לסרב להצעותיהם פעם אחר פעם. בהיותו טיפוס מופנם, הוא נרתע תמיד מהחצנה מיותרת של יהדותו. הוא אמנם מעולם לא הסתיר את זהותו, וּודאי שלא התבייש בה, אך ביקש שלא להישפט על פיה – לא לטובה ולא לרעה. 

חבריו לקבוצות קיבלו אותו כפי שהיה: כאחד היהודים היחידים בליגת הבייסבול, שמוזרותו וייחודיותו התבטאו באופנים שלא היה להם קשר ישיר ליהדותו. עם זאת, בארצות הברית שבין המלחמות, היה זה טבעי שיופנו לעברו מפעם לפעם עלבונות וכינויים שונים גם על רקע מוצאו. ואולם העובדה שהוא עצמו לא עסק בכך כמעט אף פעם – שלא כמו שחקנים יהודים אחרים בני דורו, שמרביתם היו ידועים ממנו בהרבה – הביאה לכך שהדברים לא חרגו מעולם מן התחום המקובל, ושהוא לא נאלץ מעולם להגן על כבודו ועל זהותו באגרופיו – ואפילו לא בפיו.