בעת משבר פנה רבה של כרתים לכתיבה היסטורית כדי למצוא נחמה ותקווה ולהזכיר לקוראיו מיהו "המשגיח על האומות". כך זכו לתיעוד מפורט וססגוני הסולטנים העות'מאנים וגם ונציה מלאת העוצמה והיופי. אבל נראה שהצידוק התאולוגי היה רק גורם משני לדחף הכתיבה שלו

צירוף מקרים מוצלח, מעשה פלאים או נס גלוי הוא מה שאירע לרבי אליהו קפשאלי בעת ששהה בוונציה. באותם ימים, בראשית המאה ה-16, דינו של נושא נשק היה מוות. רבי אליהו, שזה לא מכבר הגיע לוונציה, לא ידע על האיסור ונשא על גופו סכין. אך כשעמד לצאת חמוש מביתו נקרעה בדרך פלא רצועת נרתיק הסכין שלו והוא החליט שלא לקחת אותה עמו. עם צאתו לרחוב נערך עליו חיפוש והוא יצא ללא פגע. על אף האירוע המבהיל, התרשם רבי אליהו עמוקות ממדינת ונציה שאירחה אותו לזמן קצר. רושם שנשא עמו כל ימי חייו.

הרפובליקה של ונציה הייתה בראשית המאה ה-16 בתקופה של שגשוג ועוצמה. לאחר מאות שנים של יציבות משטרית פנימית, פעילות דיפלומטית מתקדמת והתרחבות צבאית ומסחרית, ביססה ונציה את מקומה כמעצמה ימית רבת כוח ותהילה שחלשה על רוב הנקודות האסטרטגיות בים התיכון, פיקחה על נתיבי השיט למזרח ושימשה כוח צבאי מרכזי שבלם את האויבת הגדולה של העולם הנוצרי-אירופי של אותם ימים – האימפריה התורכית. הכוח הצבאי הביא עמו הון רב וונציה הייתה אחת המדינות העשירות ביותר באירופה. מדינאים והוגי דעות מדיניים שחיו לאורך תקופת הרנסנס העריצו את שיטות המשטר והארגון של מלכת הים האדריאתי, שהפכו את המדינה הזעירה השוכנת על סלעים צחיחים לאימפריה.

רבי אליהו קפשאלי, בן למשפחה מיוחסת ששורשיה ביוון, נולד סביב שנת 1490 בקנדיאה שבכרתים. את תורתו למד תחילה מפי אביו, רבי אלקנה, ואחר כך נדד לישיבתו של רבי יהודה מינץ בפאדובה שבאיטליה. ימי לימודיו באיטליה לא היו שקטים. ב-1509, בעת שהתחוללה המלחמה בין הקיסרות הגרמנית לבין צרפת על אדמת איטליה, נמלט רבי אליהו עם מורו ועם כמה מקרוביו לוונציה. עם סיום לימודיו שב רבי אליהו לקנדיאה וכעבור זמן הפך לרבה המרכזי. 18 חודשים בלבד שהה רבי אליהו באיטליה, אולם זו הייתה זו תקופה שנחרתה בזיכרונו לחיוב באופן עמוק ביותר.

 

געגוע, נחמה וגאולה

מעבר להנהגה הציבורית בקנדיאה, שאת עולה נשא במשך שנים רבות, היה רבי אליהו קפשאלי איש ספר, תלמיד חכם, מקובל, סופר ומשורר. לרשותו עמדה ספרייה עשירה של כתבי יד, ואוסף כתבי היד העבריים שבספריית הוותיקן נשען ברובו על ספרייתו. הספר הגדול והמפורסם ביותר שהותיר אחריו נקרא 'סדר אליהו זוטא' – שם זהה לאחד משמותיו של החלק השני במדרש הידוע 'תנא דבי אליהו', אך ספר אחר לחלוטין. כותרת המשנה שלו: 'תולדות העות'מאנים וויניציאה וקורות עם ישראל בממלכות תורכיה, ספרד וויניציאה', מלמדת על כך שמדובר בחיבור היסטורי מובהק שעניינו תיאור ההיסטוריה של מדינות אגן הים התיכון. דגש מיוחד מושם בספר על ימי שלטונם של אחדים מהסולטנים התורכים.