מאז תחילת המאה העשרים השתלבה התנועה הציונית במאמצי הקהילות היהודיות באיראן ליצור לעצמן זהות עצמאית ומאורגנת. ההתחלות, הקשיים, היוזמות, האישים והתהפוכות

במאה ה-19 שלטה באיראן השושלת הקאג'ארית, ומלכיה הובילו רפורמות בתחומי הצבא, הממשל והחינוך בניסיון להתמודד עם שאיפותיהן הקולוניאליסטיות של רוסיה ובריטניה. כחלק מהרפורמות נפתח בטהרן ב-1851 המוסד האקדמי דאר אל-פֹנוֺן (Dār al-Fonūn), ולמדו בו מדעים כמו רפואה, הנדסה וגאולוגיה, ולא רק לימודים אסלאמיים. המוסד קיבל לשורותיו גם בני מיעוטים דתיים, ובהם יהודים. בתקופה זו החלו לפעול באיראן מוסדות חינוך של גופי מיסיון שונים, וגם בהם יכלו צעירים יהודים לרכוש השכלה מודרנית וללמוד שפות זרות, וב-1898 החלו לפעול בתי ספר יהודיים שהקים ארגון כי"ח – כל ישראל חברים.

נתיבי ההשכלה המודרנית הצמיחו שכבה משכילית יהודית, וזו היוותה בהמשך את הגרעין המרכזי של הפעילות הציונית במדינה. ב-1919 ייסדו צעירים אחדים את הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בטהרן, ובכ"ד בסיון תרע"ט הודיעו על כך במכתב להסתדרות הציונית בירושלים:

מתפארים אנו להודיע לכם שעל פי האיגרות והוראות של הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית ברוסיה-פטרוגרד, זה חודשים אחדים שהתחלנו את הסתדרותנו בטהרן. כתבנו גם כן איגרות מיוחדות בכל ערי פרס, וביקשנו באהבה ואחווה מאחינו בני ישראל להיכנס אתנו בברית ציון … מבקשים אנו ממעלתכם להחזיק בידינו, להעיר ולהקיץ את נרדמי ישראל בארצנו מתרדמתם הארוכה. מקווים אנו להטות אוזן אל בקשתנו, להדריכנו בדרך ישרה לעבוד את העבודה הגדולה והחשובה שאנו חפצים בה בלבב שלם, בחשק נמרץ ובהתלהבות עזה … שלחו נא עתה בשבילנו את הספרים על מגמות ושאיפות של הציונים … בשלושה לשונות האלה – עברית, צרפתית, אנגלית … מחכים אנו את הוראותיכם החשובות, והננו נוטים לכם כנהר שלום. הסופר עזיז אלאה נעים, הראש שלמה כהן צדק.

שני החותמים על המכתב היו בוגרים של מוסדות חינוך מודרניים, ובקשתם לחומרי הדרכה ציוניים בעברית, באנגלית ובצרפתית מעידה על אופיו של קהל היעד.

במשך דורות סבלו היהודים מרדיפה דתית מצד הרוב השיעי, ומדלות חומרית שנבעה מהנחשלות הכלכלית של הממלכה הקאג'ארית. הקהילות היהודיות באיראן לא הצליחו לפתח מנהיגות דתית וקהילתית חזקה דיה. בראשית המאה העשרים, עם צמיחתה של שכבה משכילית, הורגש הצורך הדחוף לחזק את רוחה, את לכידותה ואת מוסדותיה של יהדות איראן, ולעמוד על זכויותיהם של היהודים בממלכה. חלק מהצעירים קראו עיתונים עבריים כמו 'המגיד' ו'הצפירה', ואת הביטאונים של רשת כי"ח, והיו מודעים לתהליכים שהתחוללו מחוץ לאיראן – לתנועת ההשכלה היהודית, לתחייתה של השפה העברית ולצמיחתו של הרגש הלאומי היהודי. ניצנים של תחייה עברית הופיעו בחלק מהקהילות היהודיות באיראן כבר ב-1907.

בין השנים 1906-1911 התחוללה באיראן מהפכה חוקתית, ובמהלכה כוננה חוקה אזרחית והוקם פרלמנט – מג'לס. החוקה האיראנית הבטיחה שוויון בפני החוק לכל נתיני הממלכה בלי קשר להשתייכותם הדתית, והבטיחה ייצוג פרלמנטרי גם למיעוטים לא מוסלמים. ב-1909 שלחו היהודים לראשונה נציג מטעמם למג'לס, אך השינויים לא שיפרו את ההתארגנות הקהילתית של היהודים. המהפכה החוקתית ומלחמת העולם הראשונה השרו חוסר יציבות פוליטי וביטחוני, ואוכלוסיית איראן כולה סבלה ממחסור ומרעב.