הבנה עמוקה בלוגיסטיקה ובאסטרטגיה, תפיסה נדירה של רוח האדם, מינוי מפקדים מוכשרים ונכונות להאציל סמכויות – כל אלה, לצד שאפתנות ללא גבול, הרבה מזל ומסע תעמולה גדול שהחל עוד בחייו – הם שהפכו את אלכסנדר הגדול מלך מקדוניה למצביא הגדול בכל הזמנים

לאחר מלחמת העולם השנייה זכו אפריקנים אחדים חסרי מזל לשם הפרטי 'היטלר'. הוריהם לא ידעו דבר על היטלר למעט העובדה שהאיש כמעט הוריד את בריטניה, ששלטה באזור מגוריהם, על ברכיה. היטלר הוא דוגמה קיצונית לתופעה ידועה: כאשר אנשים מתפרסמים מאוד מישהו נוטה לקרוא לילדיו על שמם. בדרך כלל נעלמים השמות הללו בתוך דור או שניים, למעט חריגים.

אחד החריגים הבולטים ביותר הוא המלך אלכסנדר מוקדון. אף שהאיש הסתלק מן העולם לפני למעלה מ-2,300 שנה, שמו נפוץ בחלקים גדולים של המזרח הקרוב והפחות קרוב. בנוסף לאלפי גברים הנושאים את השמות אלכסנדר, אלכס וסשה, נפוצות גרסאות מוכרות פחות לשמו של המלך הקדמון. כאלה הם למשל השמות הפרטיים של סכנדר קובטי, במאי הסרט 'עג'מי', ושל איסקנדר מירזה, נשיאה הראשון של פקיסטן. הדבר בולט במיוחד נוכח העובדה שאלכסנדר המיט אסונות על האזורים שבהם עבר ולמרות זאת הפך לאגדה ולמושא להערצה. גם במסורת היהודית הוא זכור באופן חיובי, וידוע במיוחד הסיפור במסכת יומא (סט.) על המפגש בין שמעון הצדיק לאלכסנדר. אחד ממלכי החשמונאים – אלכסנדר ינאי – נשא גם הוא את שמו של המלך המוקדוני. מה הפך את אלכסנדר מוקדון לדמות כה נערצת אלפי שנים לאחר מותו?

 

נועד לגדולה

אלכסנדר מוקדון היה יחיד במינו לא רק בדורו אלא גם בהשוואה לדורות אחרים. למרות גילו הצעיר הוא ניצח בכל קרב שבו השתתף. הוא ניהל מסע מלחמה אחר מסע מלחמה, הביס את האימפריה הפרסית מטילת האימה, יצר בשנים ספורות אימפריה עצומה ששטחה מוערך בלא פחות מחמישה מיליון קמ"ר והצליח לשלוט בה במידה סבירה.

הצלחה כזו אינה מגיעה במקרה ואינה רק תוצר של מזל, אם כי גם מזל לא חסר לאלכסנדר. גדולתו נוצרה משילוב של מנהיגות כריזמטית, תגובה מהירה ויכולת נדירה לנצל את האמצעים שברשותו באופן שלא עלה על הדעת לפניו.

אלכסנדר נולד לאולימפיאס, אשתו הרביעית של פיליפוס מלך מקדוניה שבצפון יוון, ב-356 לפסה"נ. אביו ייעד אותו לגדולות ולכן מינה את הפילוסוף הידוע אריסטו לשמש אחראי לחינוכו של אלכסנדר. המקדונים נחשבו בעיני יוונים אחרים לפראים למחצה, ומסירת אלכסנדר לידי הפילוסוף נועדה לאפשר לו לבוא בחברת בני תרבות, כלומר יוונים אחרים, כשווה בין שווים. למרות שיש הסבורים כי אריסטו כלל לא השפיע על אלכסנדר, מקובל לומר שההתמקדות של אלכסנדר בפרסים מקורה בהשפעת אריסטו שסבר כי על תלמידו להתייחס אל האחרונים כאל חיות או צמחים. סביר גם שהגותו של אריסטו סיפקה לאלכסנדר לפחות חלק מהאידאולוגיה ומהצידוק הנדרש להתפשטות על חשבון האימפריה הפרסית ולשאיפה הבלתי פוסקת של אלכסנדר לגדולה ולהישגים.

ייתכן כי נטייתו של אלכסנדר לחיים צנועים יחסית בשטח עם חייליו הושפעה גם היא מחינוך שלו זכה מיד אריסטו. אחרי הכל, אחת התקריות המפורסמות בחייו הייתה כאשר פנה אל הפילוסוף הסגפן דיוגנס, שהתגורר בחבית, ושאל אותו אם יש משהו שהוא, אלכסנדר, שהיה אז כבר השליט בפועל של יוון כולה, יוכל לעשות למענו. "כן", ענה דיוגנס, "זוז, אתה מסתיר לי את השמש". כאשר התייחס אלכסנדר למקרה זה אמר: "לו לא הייתי אלכסנדר, הייתי דיוגנס".

פילופוס, אביו של אלכסנדר, הוא שהחל בתהליך איחודה של יוון – שהייתה קודם לכן אוסף של נסיכויות וערי מדינה שנאבקו זו בזו. פיליפוס נרצח בידי מתנקש ב-336 לפסה"נ ואלכסנדר ירש אותו בגיל עשרים. מיד עם עלותו לשלטון נאלץ אלכסנדר להתמודד עם סדרת מרידות, ועשה זאת במהירות וביעילות. הוא המשיך בפרויקט האיחוד של יוון, ושנתיים לאחר עלייתו לשלטון כבר הכניע את יוון כולה ויצא למסע מלחמה נגד האימפריה הפרסית. אך שליטתו באימפריה שהקים הייתה רופפת מאוד. בכל מקום שכבש הותיר ממונים מקומיים, בעוד הוא ממשיך מניצחון לניצחון ומביס אויב אחר אויב. מי שנכנע לו זכה להמשיך בחייו כמעט כרגיל; מי שסירב – כמו ממלכת תבאי או העיר צור – עלול היה להיות יעד לטבח נורא. אלכסנדר יצא לדרכו ב-334 לפסה"נ, מלווה בצבא קטן יחסית למשימה שניצבה בפניו: כשלושים עד ארבעים אלף חיילי רגלים, אלפים אחדים של פרשים וכוח ימי קטן.