זרם פילוסופי יהודי אחד העז לומר כי הבריאה לא הייתה, הנסים אינם קיימים ואין לנפש קיום לאחר המוות, ולמרות זאת הוא עדיין ראה את עצמו נאמן ליהדות ומחויב בקיום מצוות בקפדנות. עלייתו ונפילתו של הזרם האבן רושדי היהודי

בימי הזוהר של קורדובה, בירת אנדלוסיה המוסלמית, נחשבה העיר לאחד משיאיה של התרבות האנושית. בסמטאותיה פעלו משוררים, רופאים, פילוסופים ותאולוגים מוסלמים, נוצרים ויהודים, וכולם שוחחו ביניהם בשפת המדע והאמונה. בבתי הספר ובחצרות האצילים נדונו כתבי אפלטון ואריסטו לצד פסוקי הקוראן והתנ"ך. רבי יהודה הלוי, מחבר ספר הכוזרי, התגורר זמן מה בקורדובה, ובה גם נולד רבי משה בן מימון – הרמב"ם – הפילוסוף היהודי המשמעותי ביותר.

באותה תקופה נולד ופעל בקורדובה אבו אל-וליד אבן רוּשְׁד – רופא, שופט ופרשן דגול של כתבי אריסטו, מההוגים המשפיעים בעולם. כאשר היה הרמב"ם בן עשר ואבן רושד בן 22 עלתה לשלטון בספרד המוסלמית שושלת האל-מווחידון – המייחדים – תנועת רפורמה דתית קנאית שדיכאה כל ביטוי של שונות דתית. עלייתה גרמה סערה גדולה, ותחת שלטונם נאסר על יהודים ונוצרים לחיות בגלוי על פי אמונתם.

משפחת הרמב"ם נאלצה לברוח מקורדובה – תחילה למרוקו ואחר כך למצרים – ובכך נסתם הגולל על תור הזהב של אנדלוסיה היהודית. אבן רושד נשאר בעירו עוד שנים אחדות, ואף שירת את השלטון כשופט וכרופא. לא ידוע אם השניים נפגשו, אך ייתכן שהילד משה בן מימון פגש באקראי את האיש שכבר בצעירותו נחשב לכוכב עולה. בכתבי שניהם ניכרת רוח החקירה, הספק והאמונה שאפיינה את קורדובה עד שנגדעה באחת. רוח זו התעוררה בהמשך בזרם הרדיקלי שנקרא על שמו של אבן רושד – הזרם האבן רושדי.

אבן רושד השפיע בעיקר על ההגות האירופית הנוצרית שבה הוא כונה אוורואס (Averroes), והזרם שהלך בעקבותיו מכונה אוורואיזם. לא מדובר בתורה סדורה שחיבר אבן רושד, אלא בפרשנות מאוחרת לכתביו. בעולם המוסלמי שמו של אבן רושד כמעט נשכח.

 

הזרם היהודי האבן רושדי

בהגות הדתית של אבן רושד אין – ולא יכולה להיות – סתירה בין מה שמחייב השכל לאמונה הדתית. פילוסופים יהודים החזיקו בעמדה זו כבר לפניו, אך לשיטתו השכל מחייב לכאורה דברים שהדת אינה יכולה לחיות עמם בשלום. האם היו הוגים יהודים הנאמנים להלכה שקיבלו גישה מרחיקת לכת זו? נראה כי אכן היה זרם כזה, וכיוון שדעותיו חרגו מההשקפה היהודית המסורתית נדרשו לעתים חבריו להסתיר את דעותיהם, ועל כן יש צורך בעבודה בלשית כדי לאתר אותם. 

אפשר להגדיר זרם פילוסופי כקבוצת הוגים אשר קיימו דיאלוג זה עם זה – גם אם רק באמצעות כתבים – הושפעו ממקור משותף והחזיקו בדעות המייחדות אותם. המקור המשותף לזרם האבן רושדי הוא כמובן כתביו של אבן רושד, בנוסף לקריאה רדיקלית בספר 'מורה הנבוכים' של הרמב"ם. מבחינה הגותית היו בזרם האבן רושדי ארבעה עקרונות הקשורים זה בזה: קדמות העולם, אין נסים ואירועים על טבעיים, אין חיים אחר המוות, חובה לקיים מצוות בקפדנות.

ביסוד תפיסתם של ההוגים האבן רושדים עמדה אמונה עמוקה בשלמות הא-ל. א-ל מושלם אינו משנה את דעתו, אינו חוזר בו ואינו מתחרט, ועל כן הטבע – שהוא פרי רצונו של הא-ל – הוא מערכת סגורה ונצחית שאין בה חריגים או נסים. כל שינוי בחוקי הטבע היה מרמז על שינוי ברצון הא-ל, וממילא על חיסרון בשלמותו. אין שום מקום לעל טבעי, והעולם כולו מתנהל לפי חוקים קבועים שאינם ניתנים להפרה. לא היה רגע של בריאה יש מאין, אלא מציאות נצחית המתקיימת תמיד ברצונו של הא-ל, כמו אור הנובע מהשמש ללא הפסקה. העולם הוא קדמון, אך למרות זאת הוא תלוי בא-ל, שכן כל מה שקיים זקוק לסיבה חיצונית המחייבת את קיומו. הא-ל הוא הסיבה הראשונה, הנצחית, המניעה את הכל מבלי שתשתנה בעצמה, ואין לסיבה זו רצון לשנות דבר בעולם הפועל מכוחה.

בעולם שאין בו בריאה או נסים החורגים מהטבע, גם החיים שלאחר המוות מאבדים את משמעותם המקובלת. הנפש האנושית אינה ישות נצחית עצמאית, אלא השתקפות רגעית של השכל הפועל, אותו שכל אוניברסלי שהעולם כולו שותף בו. בעוד הרמב"ם ותלמידיו סברו כי החכם זוכה לנצחיות אישית בזכות ידיעתו את האמיתות העליונות, האבן רושדים טענו כי הידיעות עצמן הן הנצחיות, אך האדם, הכלי שבו הן משתקפות, חולף. כשם שמראה נשברת ואור השמש נותר בעינו, כך גם אישיותו של האדם נעלמת עם מותו, אך הידיעות שהגיע אליהן קיימות לעד במרחב האמת הא-לוהית.