המשורר איתן נחמיאס גלס כינה את ביאליק המשורר הלאומי של האשכנזים. עיון בארכיונים ובעיתונים ישנים מגלה איך התקבלו ביאליק ושיריו בקהילות היהודיות בצפון אפריקה

בספרו 'כנפי ביאליק – מעמדו הקנוני ודיאלוגים עם יצירתו' בוחן חוקר הספרות דוד פישלוב כיצד השתמר מעמדו המרכזי של ביאליק דרך שיח שניהלו משוררים, סופרים ואנשי תרבות עם המשורר הלאומי ועם יצירותיו במשך מאה שנה. פישלוב מביא דוגמאות של יצירות ויוצרים ממזרח אירופה וממערבה, מארצות הברית ומארץ ישראל, ובהמשך ממדינת ישראל, שניהלו שיח עם ביאליק ויצירתו, אך לא מביא אף דו שיח מסוג זה של יוצרים מארצות האסלאם, על אף שחוקרים אחרים הציגו דוגמאות אחדות כאלה. פישלוב מתייחס לדיאלוגים ספרותיים של איתן נחמיאס גלס ומואיז בן הראש – משוררים מזרחים החיים בישראל ויוצאים בשיריהם נגד ביאליק ושירתו תוך ציון מוצאם המזרחי.

מדבריו עולה כי יהודים בארצות האסלאם לא עסקו בביאליק וביצירתו, וכי לאחר העלייה לישראל הם וצאצאיהם דחו את מורשתו. האמנם זה היה המצב? לפני קרוב למאה שנה עמד המחנך והעיתונאי דוד אבישר על מעמדו של המשורר מאודסה בארצות האסלאם:

בקהילות הספרדים ינוֹן שמו של משוררנו חיים נחמן ביאליק. שיריו נפוצים בקרב העדות המזרחיות ומושרים בימי חג ומועד. יהודי סלוניקי תרגמו שירים אחדים לשפה האספניולית, ועובדיה קמחי מחברון, ממשפחת 'הקמחים', תרגם בהצלחה שירים רבים לשפה הצרפתית. יהודי בולגריה מכירים את ביאליק לא פחות מאשר הספרדים שבארץ, ולצפון אפריקה ולארם נהרים הובאו שיריו על ידי המורים העבריים (דוד אבישר, "ביאליק בקהילות הספרדים", 'הציוני הכללי', 6.1.1933, עמ' 5).

אבישר מציין כי היהודים בארצות האסלאם קראו את שיריו של ביאליק ושרו אותם הן בעברית והן בתרגום לשפות שבהן כתבו ודיברו. הוא מונה בין השאר את השירים 'ברכת עם', 'בין נהר פרת ונהר חידקל' ו'היא יושבה לחלון', ומתאר את הצעירים הספרדים ההוגים בשירתו כמו היו הוגים בתנ"ך:

שירים רבים נִדמו כהמשך לתוכחות הזעם ולייעודי הצדק של נביאינו הקדמונים … ורבים היו מעתיקים את השירים למען יוכלו להגות בהם יומם ולילה (שם).

אבישר מזכיר עוד כי ספר האגדה וקובץ שירים של משוררי תור הזהב בספרד שביאליק ערך זכו לתהודה בקרב הקהילות היהודיות בארצות האסלאם.

 

בעברית ובצרפתית

שיריו של ביאליק נלמדו במוסדות חינוך פורמליים ובלתי פורמליים בצפון אפריקה. התלמידים למדו את השירים בעל פה בבתי הספר ובתלמודי התורה וחזרו ושיננו אותם, ומוריהם התהדרו בהם בפני אורחים נכבדים. כך למשל דקלמה תלמידה בטקס שנערך בתלמוד תורה במקנס את השיר 'אל הציפור' והסבירה את תוכנו. בתמונה (בעמוד הקודם) שצולמה בחורף 1962 בכיתה בבית הספר ג'ורג' ומוריס לוון במרקש נראה המורה הצעיר חיים חרבון מלמד את השיר לתלמידי כיתתו. הבחירה לצלם שיעור זה דווקא מעידה על מעמדו של המשורר. שירי ביאליק נלמדו גם בבית המדרש למורים שנוסד בקזבלנקה בתום מלחמת העולם השנייה. הוכשרו בו מורים לעברית בעלי ידע במקצועות הקודש, בשפה ובתרבות העברית החדשה שהיו בקיאים גם בצרפתית ובתרבות המערבית, וביניהם היה גם חיים חרבון.

השירים נקראו ונלמדו בעברית ובתרגומים לצרפתית שנעשו על ידי מורים, עיתונאים ושוחרי השפה העברית. הרב והמחנך יצחק רוּש תרגם את השיר 'המתמיד' לצרפתית, והקריא את התרגום באירועי תרבות קהילתיים. יש עדויות לכך שהקריא אותו בפני קהל באוראן ב-1939 ובקזבלנקה ב-1940. למרבה הצער תרגום זה אבד. בעיתונות המקומית פורסמו תרגומים לשירים שונים, וכך למשל נדפס בעיתון נוֹער – Noar – שיצא לאור בקזבלנקה תרגומו של יוסף מדיוני, מורה בבית המדרש למורים בעיר, לשיר 'אִגרת קטנה'. בעמוד האמצעי של אותו עיתון פורסמו חמישה שירים שתורגמו על ידי מי שהזדהו בשמות העט אוהב א-ל ועמנו א-ל. רוב השירים גם הולחנו, וקרוב לוודאי שתורגמו כדי שאפשר יהיה לשיר אותם באגודות הציוניות. בעיתון אף שיבחו את כתב העת Tourisme et Travail – תיירות ועבודה – על שפרסם תרגום נוסף של ביאליק: 

עלינו להביע את אהדתנו העמוקה לעמיתנו שהבין היטב כי חשיפת היופי שבספרות יכולה לקרב אנשים זה לזה ("Bialik chez tourisme et travail", 'נוֹער', אייר-סיון תש"ז, 1.5.1947, עמ' 26).

לצד התרגומים המקומיים לצרפתית הגיעו לצפון אפריקה תרגומי שירים שנעשו בצרפת ובישראל. ב-1933 פרסם המשורר, העיתונאי והחוקר עובדיה קמחי, יליד חברון שהתגורר בפריז, ספר בשם Poèmes hébraïques – שירים עבריים – ובו שירים של ביאליק בתרגומו. אברהם אלמליח, שחיבר את המבוא לספר שיריו של קמחי בעברית, כתב:

בתרגמו לצרפתית את יצירות משוררינו הקדמונים והאחרונים, ובעיקר ביאליק, התכוון קמחי להפיץ את הנכס היקר הזה בין עולם גדול של קוראי צרפתית שלא ידעו עליהן כמעט מאומה (עובדיה קמחי, 'חברון בילדותי – חברון לפני חורבנה – שירים', עמ' 41).