הרנסנס באירופה נזכר כתקופה של פריחה אמנותית ומדעית, אך היה לו גם צד אפל. רדיפות בלתי פוסקות של אנשים בשל מוצאם ואמונותיהם, והשקעת מאמץ אינטלקטואלי לבירור חשדות נגד אנשים אלה. בהיסטוריה של עם ישראל זכורות ההתנכלויות שמהן סבלו יהודים, ובספר הן מופיעות בהקשר רחב הרבה יותר של תרבות רדיפות באירופה בעת החדשה המוקדמת. האירופים רדפו מוסלמים שהמירו את דתם בכפייה, צוענים ונוצרים בעלי אמונה שונה משלהם, ודאגו לאתר סטיות מהאמונה ומההתנהגות הראויה. כאשר לא אותרו סיבות לרדיפה הם ידעו להמציא אותן, כפי שקרה במה שהתפתח לציד המכשפות הידוע. נאשמים בכישוף – רובן נאשמות – הוצאו להורג בעקבות הודאות שהושגו בעינויים, וגם כשהצליחו לעמוד בעינויים ולא להודות, המענים ראו בכך הוכחה לכוח הכישוף והצדקה להוצאה להורג.

הרנסנס נזכר כתקופה שבה התגברה האנושות על חוסר הידע באמצעות המדע ובאמצעות המצאת הדפוס שהפיצה את הידע, אך בין המוסדות שנוצרו בעת החדשה המוקדמת כדי להשיג ידע היו גם האינקוויזיציה וספרי מלומדים שעסקו במכשפים הפועלים בשירות השטן. הספר מתאר את הרדיפות וסוקר מאות מחקרים שרובם לא נגישים לקוראי עברית.

עד העת החדשה נכתבו ספרים בעיקר על ידי גברים, ובדרך כלל גם תוכנם עסק בחייהם של גברים. ספרה של רבקה בת מאיר טיקטינר שראה לאור לראשונה בפראג ב-1609 הוא ספר הדרכה וייעוץ לנשים, והכינוי רבנית שהעניקו לה בני התקופה מעיד על פעילותה, שכן היא לא הייתה אשתו של רב. זהו הספר הקדום ביותר הידוע לנו שנכתב על ידי אישה יהודייה, אך במהלך הדורות הוא נשכח, ורק בשנים האחרונות תורגם לאנגלית, וכעת גם לעברית. בדרך דרשנית מדריכה רבקה בת מאיר ביידיש את קוראותיה לחיים על פי ערכי התורה, בהתאם לעמדה המקובלת בזמנה שראתה את עיקר תפקידן של נשים בטיפוח הגברים בחייהן. בשונה מרוב הספרים שכתבו גברים באותה תקופה, רבקה בת מאיר מתייחדת בכתיבה המעצימה את הנשים. כחצי מהספר הוא מבוא מפורט שכתבה חובב על החיים היהודיים בזמנה ובמקומה של המחברת, ועל חיי הספר והדת של נשים יהודיות בחברה האשכנזית בעת החדשה המוקדמת בכלל, והיא מצליחה לשרטט תמונה מקיפה על אף מיעוט החומר ההיסטורי. בהשוואה למבואות אקדמיים מסוגו, בולטות במבוא זה מסגרות נפרדות המבהירות לקוראים הלא מומחים מושגים חשובים בנושאים הנדונים.