בשנות הכיבוש הגרמני היה ריץ, מלון מפואר בפריז, למקום משכנם של קצינים גרמנים בכירים שמילאו את צרפת. מוזג המשקאות של המלון, אדם אלגנטי מאין כמוהו ומומחה בעל שם עולמי במקצועו, היה לאיש סודם של הלקוחות החדשים. הם בטחו בו והפקידו בידיו את סודותיהם, אך את סודו שלו איש לא ידע. פרנק מאייר היה יהודי שהגיע לארצות הברית לאחר שברח בנעוריו מבית הוריו. ההורים, פליטי פוגרומים מפולין, החליטו לא למול אותו כדי למנוע ממנו את הסבל שהיה מנת חלקם של יהודים באירופה. הרומן, המבוסס על דמויות אמיתיות, עוקב אחר עולמו הפנימי המסקרן של הברמן היהודי המתנהל בקלילות זהירה עם לקוחותיו הגרמנים. ברמן הוא מטבעו בעל טבע כפול. מצד אחד הוא איש שירות, כמו חדרניות ומלצרים, ומצד שני הוא נמצא תמיד במרכז החגיגה ועומד ליד אנשים ברגע שבו הם מתמכרים להנאות החיים. רבים מכירים אותו, ואף רואים בו את ידידם, אך אף אחד אינו מכיר את עולמו הפנימי. במצב הפוליטי רב התהפוכות שבו היה נתון הבר של מלון ריץ בפריז, בוחן המחבר את כפל הפנים של הברמן. נאמנותו ללקוחות התחלפה עם חילופי השלטון, אך מאחורי מעטה הנאמנות הוא גם נטל חלק בקנוניות סודיות. דמותו של הברמן משמשת בספר משל טוב לשאלות על נאמנות ועל ערכים אנושיים בתנאים פוליטיים משתנים.

הספרון עוסק בחיבור קצרצר ומוכר פחות, בעל אופי אוטוביוגרפי, שכתב הרמב"ם על מסעו מהמגרב לארץ ישראל. על החיבור, שאורכו כמאתיים מלים, התבססו ידיעות על מועדים משמעותיים בקורות חייו של הרמב"ם. המחבר מנתח את הסיבות שהובילו את הרמב"ם לכתוב על אירוע בחייו בתקופה שבה חיבורים ביוגרפיים לא היו מקובלים, בוחן בדקדקנות את לשונו ואת הבחירה מה לכלול בו ומה להשמיט, ומציע פרשנות מרתקת. לפי פרשנותו מסעו של הרמב"ם לארץ הקודש – וליתר דיוק לעכו המצויה תחת שלטון נוצרי – הוא מסע של כפרה בעקבות הודאה בנבואתו של מוחמד שהוצאה ממנו בכפייה תחת שלטונם האלים של המווחדין. התיאור האישי של העלייה לארץ ככפרה, ושל ההתגלות שחווה הרמב"ם בעת סערה בים, מציג את גדול ההוגים היהודים הרציונליסטים כדמות רוחנית מאוד. בצורה משכנעת מותח ריינר קווים מקשרים בין חוויית היסוד של הרמב"ם בצעירותו לאיגרת השמד הידועה ולאחד מרגעי השיא של ספר מורה הנבוכים.