ספר הזוהר עומד בשנים האחרונות במרכזה של תנופה מחקרית, אולם למן מחקרו של גרשם שלום ועד לאחרונה התמקד המחקר ברובד הרעיוני והדרשני של ספר הזוהר. הסיפורים המופיעים בזוהר נתפסו רק כקישוט שנועד לתמוך בקדמותן של הדרשות ובייחוסן לתקופת התנאים, ועל כן מיעטו החוקרים לעסוק בהיבטים הפואטיים של הסיפורים. מי שפרץ דרך חדשה בחקר הזוהר הוא יהודה ליבס. הוא הראה איך הדרשות והסיפורים משלימים זה את זה וטען כי רק שילוב בין המסגרת הסיפורית לבין המישור הדרשני יוצר את ייחודה של ספרות הזוהר. 

קובץ המאמרים שלפנינו משקף את חילופי הדורות ואת חילופי הגישות בחקר הזוהר. הוא מכנס מאמרים פרי עטם של טובי החוקרים בתחום, שרבים מהם הם תלמידיו של ליבס עצמו. כך לדוגמה מאמרה של רונית מרוז מפתח באופן ספרותי את טענתו של ליבס כי הזוהר לא נתחבר על ידי אדם אחד. אחדים ממאמרי הקובץ מאפיינים את הפואטיקה של הסיפור הזוהרי או מפרשים סיפורים מסוימים. מאמרים אחרים עוקבים אחרי דמויות המופיעות בסיפורי הזוהר, החל מדמויות שוליות יחסית כמו פנחס בן יאיר, דרך דמויות מרכזיות יותר כמו רבי אליעזר ורבי המנונא סבא ודמויות א-לוהיות ושטניות כמו השכינה ומטטרון, ועד הגדול מכולם רבי שמעון בר יוחאי. במאמרים אחדים נבחן גילומה הספרותי של מסירת הסודות הא-לוהיים, במיוחד בסיפורים שבקטעי האידרא המהווים את שיאיו של הזוהר. מנקודת מבט היסטורית מעניין לציין את מאמרו של יעקב מאיר המאתר עקבות למתח בין השקפתם של חסידי אשכנז לזו מקובלי ספרד באחד הסיפורים המופיעים בהקדמת הזוהר, ואת מאמריהם של ביטי רואי וצבי מרק על גלגולם של מוטיבים ושל אופני כתיבה מהזוהר לחסידות ברסלב.

אתר קומראן שבמדבר יהודה נחשב לאחד האתרים החשובים, הידועים והנסקרים בארץ, הודות למגילות הגנוזות שהתגלו בו בשנות החמישים של המאה העשרים, שהן מהתגליות הארכאולוגיות החשובות בעולם. המחקר הרב שנעשה בנושא לאורך השנים הוליד מסקנות שונות ואף סותרות באשר לתולדותיו של האתר ולמשמעותם ההיסטורית של הממצאים שנחשפו בו. בחוברת שלפנינו מובא בתמציתיות סיכום המסקנות של המחקר הארכאולוגי העדכני בנושא האתר בקומראן, כפי שפורסמו לאחרונה בספר שהוציא בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה. בחוברת מובאות גם תמונות צבע רבות ומרהיבות שצולמו באתר בידי אחד הסטודנטים שהשתתף במשלחת החפירה במקום בשנות החמישים. אלה הן תמונות הצבע הראשונות שהנציחו את קומראן.