אציל פולני ביקש לייסד עיר ברוח ההומניסטית האיטלקית ופנה לקבוצת יהודים יוצאי ספרד ופורטוגל כדי לממש את מבוקשו. כך נוסדה בלב פולין קהילה ייחודית שזכתה בהמשך לכינוי ירושלים דפולין בפי משכילי הדור 

אציל פולני מגיע לאירופה המערבית, המתורבתת, לאוניברסיטאות צרפת ואיטליה, ונשבה בקסם ההומניזם וביפי הבניינים. בשובו הוא מקים לו את העיר המושלמת על אדמת אבותיו. ומה חסר בה מלבד כיכרות ובניינים, גנים ואוניברסיטה? יהודים! ועוד יוצאי ספרד ופורטוגל. 

ההיסטוריה היהודית העשירה של העיר זמושץ' שבפרובינציית לובלין בדרום מזרח פולין, אשר נוסדה בשלהי המאה ה-16, נמשכה ברציפות כ-350 שנה. מסקרנת במיוחד היא פרשת הקהילה הספרדית בעיר. ההתיישבות של צאצאי מגורשי ספרד על אדמת פולין, שנולדה מחזון אצילי של סובלנות ושילוב תרבויות, פרחה לפרק זמן קצר ונבלעה בתוך הזרם האשכנזי, אך הותירה חותם סמלי ומעוררת עניין עד ימינו. כיום משמש בית הכנסת העתיק, שעבר שימור, כמרכז תרבות, ורחובות העיר נושאים את השמות זמנהוף ופרץ, להזכיר את עברם היהודי התוסס. זמושץ' של ימינו, עם יופייה הארכיטקטוני, עומדת כעדות דוממת להיסטוריה המגוונת שחוותה – היסטוריה שלפרק הספרדי יהודי שהיה טבוע בה שמור מקום של כבוד בזיכרון ההיסטורי. 

 

עיר איטלקית בלב פולין

יאן זמויסקי, שנולד ב-1542, היה מהדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של פולין. לאחר לימודי משפטים באירופה שב לפולין וקידם רפורמות שהפכו אותה למונרכיה נבחרת, בה לכלל האצולה זכות בחירה. הוא כיהן בו זמנית כקנצלר וכהטמאן – מפקד צבאי עליון – והיה לאיש החזק בממלכה תחת המלך סטפן בטורי.

כאיש אשכולות ופטרון רנסנס מובהק, ייסד את זמושץ' כעיר אידאלית במטרה להפיץ מדע ותרבות. כמצביא הוביל מערכות מוצלחות נגד רוסיה, האימפריה העות'מאנית ושוודיה.

בשנותיו המאוחרות עבר לאופוזיציה למלך זיגמונט השלישי, כדי למנוע שלטון אבסולוטי ולהגן על חירויות האצולה וחופש הדת. פועלו שילב עוצמה פוליטית וכלכלית אדירה עם חזון תרבותי שהותיר חותם עמוק על המדינה ועל האדריכלות הפולנית.

את זמושץ' בנה זמויסקי על אדמותיו הפרטיות. הוא ביקש למשוך לעירו אוכלוסייה קוסמופוליטית ומשכילה, ולכן לא הסתפק באדריכל האיטלקי שהזמין לתכנן את העיר ובאוניברסיטה שמיקם במרכזה ואף קרא אותה על שמו 'אקדמיה זמויסקי'. הוא החליט להזמין לעירו גם יהודים ספרדים, נוסף על קבוצות סוחרים ובעלי מלאכה בני עמים אחרים. אל המתיישבים החדשים התייחס, ברוח ההומניזם שקלט בלימודיו בפריז ובפדובה, כשווים.

הסופר יצחק ליבוש פרץ מתאר בזיכרונותיו גם את מראה העיר, שאותה הוא מכנה פריז הזעירה. על פי סיפורי אבותיו הוא מדמיין אותה כפי שהייתה פעם: 

עיר מבצר חסונה והדורה שסוללה מקיפה אותה. בקדמת הסוללה תעלת מים עמוקה. על חומותיה העומדות על תילן עומדים חיילי משמר היורים בכל מי שמנסה להגיע למבצר דרך הסוללה המקיפה את העיר (י"ל פרץ, 'זכרונותי', עמ' 46). 

את תנאי חייהם של תושביה היהודים הוא מתאר במלים אלה: 

מלכות מיוחדת ליהודים בעלי בתים. ככר מרובעת ושתי וערב של שני רחובות מרוצפים בטבורה של העיר (שם, עמ' 51).

ב-1588 העניק זמויסקי רשמית זכות התיישבות לקהילה של יהודים מהאומה הספרדית והפורטוגלית, בדומה לפריווילגיות שהעניק לעדות נוכריות אחרות. בכך הייתה זמושץ' לעיר יוצאת דופן בפולין, שמראשיתה נכללה בה קהילה יהודית ממוצא ספרדי. החלטתו של זמויסקי נבעה הן ממניעים כלכליים הן מהערכה תרבותית. זמויסקי התרשם במיוחד מהרמה התרבותית והרפואית של היהודים הספרדים באיטליה ובאימפריה העות'מאנית, וייחס להם מעמד גבוה יותר מזה של היהודים הפולנים המקומיים.

גל ההגירה הראשון של היהודים הספרדים לזמושץ' החל סביב 1588. בין הבאים היו סוחרים ובעלי הון יהודים שמוצאם בספרד ובפורטוגל, אשר הגיעו לעיר דרך איטליה והאימפריה העות'מאנית. רבים מהם כונו יהודים טורקים, משום שבאו משטחי האימפריה העות'מאנית – מאיזמיר או מקושטא; חלקם הגיעו דרך העיר לבוב, כיום באוקראינה.

 

רופאים בסמטת הסנדלרים

זכויותיהם של היהודים הספרדים בזמושץ' עוגנו בפריווילגיה מיוחדת שזמויסקי פרסם ב-1588. מסמך זה – מהראשונים מסוגו בפולין – הגדיר בפירוט את זכויותיהם וחובותיהם של היהודים בני האומה הספרדית והפורטוגלית בעיר, וכלל חופש דת ופולחן ליהודים. במסגרת זו הותר להם לקיים את מצוות דתם באין מפריע, להקים רובע יהודי ולהחזיק ברכוש. זמויסקי הקצה לספרדים רובע מגורים נפרד – רחוב מיוחד שכּונה סמטת הסנדלרים או שלוחה של סמטת המלח – שבו יורשו לבנות את בתיהם. הספרדים נהנו מחירות כלכלית נרחבת: הותר להם לסחור בכל סוגי הסחורות בלא הגבלה וליבא סחורות מכל מקום, לרבות טורקיה, איטליה והמערב. 

לתושבי העיר היהודים הותר גם לעסוק במקצועות חופשיים. יהודי בעל השכלה ברפואה ותואר דוקטור רשאי היה לעסוק ברפואת בני אדם בזמושץ' בלא הגבלה, ואף לפתוח בית מרקחת ולמכור תרופות. בכך ביקש זמויסקי למשוך לעיר גם אנשי מדע יהודים, דוגמת אלה ששימשו רופאי אצולה באירופה. 

ליהודים הספרדים בזמושץ' ניתנה גם אוטונומיה משפטית וקהילתית רחבה. נקבע כי יְיַסדו קהילה נפרדת, 'עדת היהודים הספרדים והפורטוגלים', שלא תהיה כפופה לשום רשות של יהודים אחרים. 

הודות לפריווילגיות מרחיקות לכת אלו, נהנתה הקהילה הספרדית הצעירה מביטחון, שוויון והגנה חוקית – תנאים שאפשרו לה להתבסס ולשגשג, לפחות כל עוד חי הרוזן זמויסקי והגן על זכויותיהם.