בחייה הקצרים הספיקה גרייס אגילר לפרוס יריעה ספרותית נרחבת, שכללה רומן היסטורי יהודי ראשון מסוגו ומפעל תאולוגי שהעניק עומק פסיכולוגי לנשים יהודיות מן העבר, ותחושת משמעות ועוצמה לנשות זמנה

יש רגעים בהיסטוריה שבהם קול נשי צלול מצליח לחצות את נהר הזמן ולהציע מבט אחר, עדין ונוקב, על שאלות של זהות ואמונה. כזה היה קולה של גרייס אגילר. כשנטלה גרייס לידה את הקולמוס האירה כתיבתה מחדש את המלים העתיקות. בעולם שבו נשים רבות נדחקו אל הצללים והשתיקה, היא בחרה לדבר, וקולה הגאה הפך למנגינה שלא היה אפשר להתעלם ממנה.

אגילר חיה בתקופה שבה פרחה הכתיבה הנשית באנגליה. שרלוט ברונטה פרסמה ב-1847 את הרומן הידוע 'ג'יין אייר', ובאותה שנה ראה אור גם הרומן 'אנקת גבהים' שכתבה אחותה אמילי ברונטה. מרי אן אוונס, הידועה בשם העט ג'ורג' אליוט, פרסמה ב-1876 את הספר 'דניאל דרונדה', הנחשב לרומן הציוני הראשון.

 

כי השביע נפש שוקקה

גרייס אגילר, בת למשפחת סוחרים משכילה שברחה מאימת האינקוויזיציה בפורטוגל, נולדה בלונדון ב-1816. הוריה, שהוקירו את היותם הדור הראשון היכול לקיים את אמונתו בגלוי ובלי פחד, השקיעו בחינוך ילדיהם ובהעצמת זהותם היהודית. היא זכתה לחינוך ביתי שבו ייחסו חשיבות רבה לאינטלקט ולפיתוח החשיבה.

שרה אגילר, אימה של גרייס, מילאה תפקיד מכריע בעיצוב אישיותה ובחינוכה. הקשר העמוק והמיוחד ביניהן נרקם דרך לימוד משותף: שרה הקפידה לקרוא לגרייס פרקי תנ"ך באופן קבוע, ועודדה אותה לכתוב ולשכלל את כישוריה הספרותיים.

גרייס הייתה סופרת, משוררת ופרשנית תנ"ך, ואף שחייה הקצרים נגדעו בגיל 31, היא הותירה מורשת עשירה המהווה תשתית להגות הנשית המודרנית. במהלך חייה הספיקה לפרסם 12 ספרים. יצירותיה של אגילר תורגמו לשפות אירופיות רבות, בהן צרפתית, גרמנית והולנדית, וחלקן גם לעברית. גרייס פיתחה אהבה עמוקה לתנ"ך, ובהקדמה לספרה The Women of Israel – נשות ישראל – יצירתה הדתית השנייה והגדולה ביותר שראתה שראה אור ב-1845, ציינה כי התנ"ך אינו רק מקור הלכתי, אלא גם מקור שירי שבו מבוטאים הרגשות בעוצמה רבה:

[התנ"ך] נשלח כמסר של אהבה לנשמותינו … חיבורים המבקשים להבהיר את אמיתותיו הנשגבות והמנחמות, להפגין את מוסרי ההשכל הפשוטים שבו לצד הוראות החוק. לקרב עוד יותר ללב הצעיר והערני את השירה, היופי, הרהיטות והרוך המושך של דפי הקודש העשויים למלא תפקיד חיוני … בתקווה … להציג בבירור בפני נשות ישראל את כל מה שהן חבות לדבר ה' … פנינו למשימה זו (Grace Aguilar, The Women of Israel, p. 7). 

לדבריה, קריאת התנ"ך ברובד הרגשי והאמנותי שלו היא המפתח לחיבור רוחני עמוק, והיא הביעה צער על כך שלנשים לא הייתה גישה למקור ראשוני זה. בספר זה העבירה אגילר לקוראים ערך מוסף מעבר לניתוחים היסטוריים ותאולוגיים. כך העניקה לגיטימציה לכתיבה נשית, הן בתחום ההיסטוריה והן בתחום פרשנות התנ"ך והעיסוק בהלכה, שבאופן מסורתי היו תחומים שיועדו רק לגברים מלומדים.

לנטוש את המקרא לטובת מפרשיו, אף פעם לא לנוע בין דפיו ללא הערות והסברים, לראות בו יצירה בלתי ניתנת להבנה במהותה, [כל אלה] הם מעשים פוגעניים כשם שהם לא צודקים (שם).