במשך 19 שנה ניצב שער מנדלבאום על קו התפר בין ירושלים המערבית למזרחית. בשגרה המשונה של העיר החצויה הפך מעבר הגבול למקום שבו הצטלבו חיי היומיום, הדיפלומטיה והמתח שבין שני חלקיה

 

איפה בירושלים?
שער מנדלבאום

 

במשך שנים פרגנו חכמינו לירושלים מספר לא מבוטל של קבין של יופי, אך אפילו אוהביה הגדולים של העיר נאלצו להודות שמדובר בפייק ניוז. ירושלים אמנם השתבחה בלא מעט דברים, אך יופי מצעף עיניים לא היה אחד מהם. למעשה, רבים מתייריה התאכזבו עמוקות מהעיר המאובקת שלא עמדה בגודל ציפייתם לחזות בירושלים של מטה מצופה בזהב עם טלק של כוכבים. את קולר אשמת הפיח יש לתלות בין היתר בכמות הכיבושים המופרעת שעברה ירושלים, שכן אלה השאירו אחריהם חורבות, אודים עשנים ולבבות שבורים. הירושלמים המותשים נאלצו לאסוף שוב ושוב את השברים ולבנות מעליהם בתים חדשים, עד שיהודה עמיחי, משוררה הידוע של העיר, תהה:

מִי פַּעַם רָאָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עֵרוֹמָה?
אֲפִילוּ אַרְכֵאוֹלוֹגִים לֹא רָאוּ
כִּי מֵעוֹלָם לֹא הִתְפַּשְׁטָה עַד הַסּוֹף
תָּמִיד לָבְשָׁה בְּגָדִים חֲדָשִׁים
עַל הַבְּלוּיִים וְהַנִּקְרָעִים וְהַנִּשְׁבָּרִים
(יהודה עמיחי, "שירי ארץ ציון וירושלים" כח, 'שירי ירושלים', עמ' 96).

 

הצומת שהפך לגבול

במאה ה-19 נראה היה כי ירושלים מביסה את הקארמה השחורה כשהבקיעה את חומותיה אל שכונות חדשות על הגבעות שמסביב. בתים מבהיקים ועצי פרי צחי נעורים כיסו כל הר וגיא, והתיירים החלו לשרוק בהתפעלות על העיר הלובשת עתיד מזהיר חדש. אבל כרגיל בירושלים הנחס כבר ארב מעבר לפינה. ב-1948 עבר שטן המלחמה עם מספריים וחתך את העיר לירושלים הישראלית ממערב ולירושלים הירדנית ממזרח. בבת אחת נקרעו כל שכיות החמדה ההיסטוריות מעל היהודים, והערבים איבדו שכונות פאר מעלפות כמו קטמון וטלביה. בין אלה לאלה נמתח קו גבול רושף צלפים, שטחי הפקר וחומות מגן, שנועדו להזכיר לירושלמים שגפנו ותאנתו של שלמה המלך כבר לא זמינות באזור חיוג 02.

מעבַר גבול צר אחד ניצב בין שני חלקיה של העיר במשך 19 שנה, עד איחודה ב-1967. הוא זכה לשם 'שער מנדלבאום' על שם בית מגורים יהודי שעמד בהריסותיו לא רחוק ממנו (ראו מסגרת). זקני ירושלים עוד זוכרים את המעבר בצומת המרכזי, אך צוק העתים והדחפורים הביאו לכך שרוב הציבור אינו יודע איפה בדיוק ניצב הצ'ק פוינט צ'רלי הישראלי (ראו מסגרת) או מה נשאר ממנו כיום. כדי להתחקות על עקבותיו גשו לשדרות חיים בר-לב סמוך לתחנת הרכבת הקלה שבטי ישראל. הצומת שאתם מחפשים כבר לא קיים, אבל תוכלו לדמיין אותו בין רחוב שבטי ישראל לרחוב סנט ג'ורג'. לאלה שכפתור הדמיון התקלקל אצלם, נחלצה עיריית ירושלים וקבעה באמצע מעבר הגבול שנמחק עמוד אבן גדול שבראשו שעון שמש. 

למה דווקא שם? הצומת ההיסטורי שבו עמד שער מנדלבאום ניצב בתפר שבין השכונות היהודיות לערביות, וגם בנקודת גובה בולטת בין יובל של נחל קדרון ליובל של גיא הטירופיאון. במלחמת העצמאות ניסו צה"ל והלגיון הירדני לכבוש אותו כדי לזכות ביתרון טופוגרפי ואסטרטגי, עד שעמדות ישראליות עקשניות התייצבו ממערב מול עמדות ירדניות עצבניות ממזרח. אך אז נוצרה בעיה לוגיסטית – הצומת חיבר באופן טבעי ארבע דרכים, בעוד שהמעבר נועד לשרת רק שתי מדינות. בשל כך נחסמו שתיים מהדרכים המקבילות: רחוב סנט ג'ורג' ממזרח, ורחוב סנט פול – לימים רחוב שבטי ישראל – ממערב. הכניסה לישראל עברה מהשער צפונה על ציר רחוב שמואל הנביא, וממנו יצא מעקף שהתחבר לרחוב שבטי ישראל. הכניסה לירדן הייתה דרומה לאורך רחוב המוזאון – היום רחוב פיקוד המרכז – והשטח כולו אורגן מחדש עם גדרות תיל ומחסומים, כששני שטחי הפקר נושפים מצפון ומדרום.