ישראלים רבים נוסעים לפולין כדי לבקר במחנות ההשמדה. המוזאון לתולדות יהודי פולין שנחנך לפני שנים אחדות מבקש לשקף את קורותיהם של יהודי פולין במשך אלף שנה, וטוען כי לא ניתן לעסוק בתולדות פולין בלי להתייחס ליהודים שחיו בה. הסיפור שמביא המוזאון מתנגש עם הסיפור שחלק מהפולנים רוצים לספר לעצמם

פולין
המוזאון לתולדות יהודי פולין

---

ורשה

 

בלב מה שהיה בעבר הרובע היהודי של ורשה בירת פולין, מול הפסל לזכר מורדי גטו ורשה, עומד בניין מודרני, אך צנוע וחף מקישוטים. בנוכחותם של נציגי ממשלת פולין ונשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין נפתח ב־2013 ׳המוזאון לתולדות יהודי פולין׳. המלה פולין בשמו של המוזאון נהגית במלעיל, כפי שהגו היהודים את שמה של המדינה שהפולנים קראו לה פולסקה. השם מבטא את גישתו של המוזאון להיסטוריה של יהדות פולין. הוא מבקש להציג את אלף שנות הקיום היהודי בפולין כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של פולין, כפי שאמר יעקב גולדברג, היסטוריון יהודי יליד פולין: ״אין היסטוריה של פולין ללא ההיסטוריה של היהודים״ (אתר המרשתת של המוזאון). עוד טען גולדברג כי אין היסטוריה של עם ישראל ללא תולדות פולין, שבה חיה ערב מלחמת העולם השנייה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר באירופה והשנייה בגודלה בעולם. המוזאון הוקם כדי להעביר את המסר הזה הן לפולנים והן ליהודים, על רקע התעצמות המלחמות על הנרטיב ההיסטורי באשר למעורבותם של פולנים בשואת היהודים.

אפשר לומר כי הגרעין להקמתו של המוזאון נזרע כבר ב-1947, אז נוסד המכון ההיסטורי היהודי בוורשה (ŻIH). מטרתו הראשונית של המכון הייתה שימור אוסף המסמכים שנמצאו בגטו ורשה, המוכר בשם ארכיון רינגלבלום או ארכיון עונג שבת. רינגנבלום תיעד בעזרת פעילים נוספים את שהתרחש בגטו ורשה ובסביבתו, והחומר שהוסתר בשלושה מקומות שונים בגטו נמצא רק לאחר המלחמה. החומרים שנאספו ממשיכים לשמש היסטוריונים העוסקים במחקר ביקורתי של תולדות עם ישראל במזרח אירופה.

ב-1989 הסתיים השלטון הקומוניסטי בפולין, ואתו באה לקצה הצנזורה הממשלתית הקפדנית. בתחילת שנות התשעים צמח בקרב היסטוריונים מהמכון ההיסטורי היהודי הרעיון להקים מוזאון שיקיף את כל תולדות היהודים באזור פולין. ב-1997 הקצתה עיריית ורשה למטרה זו שטח הסמוך לאנדרטה לזכר מרד גטו ורשה, וההכנות החלו. ממשלת פולין נרתמה גם היא לעניין, אנשים פרטיים הרימו תרומות וב-2013 נפתח המוזאון. כיום מבקרים בו כחצי מיליון אנשים מדי שנה, ובהם תלמידים ותיירים מפולין ומחוצה לה. 

עצם קיומו של המוזאון ותוכנו שנויים במחלוקת בפולין, כיוון שהוא מאתגר את הנרטיב הלאומי הפולני הנוטה להתעלם מקשרים בין פולנים ויהודים ונמנע מלהציג שאלות על יחסם של פולנים ליהודים בזמן השואה. ההתייחסות למוזאון משתנה בהתאם לעמדה הפוליטית. פולנים הרואים את פולין כמדינה פתוחה ורב תרבותית בעבר ובהווה מעוניינים בדרך כלל לשלב את הסיפור היהודי בנרטיב הלאומי שלהם ועמדתם כלפי המוזאון היא חיובית; ואילו פולנים המתייחסים לפולין כמדינת לאום שבה לכנסייה הקתולית יש מעמד מיוחס מעדיפים שהסיפור היהודי יוצג בנפרד מהסיפור הפולני. המתנגדים למוזאון באים בדרך כלל מהקבוצה השנייה. 

הסכסוכים סביב התיאורים ההיסטוריים המוצגים במוזאון חושפים אפוא מאבקים פנימיים בקרב העם הפולני, אך גם ישראלים רבים יופתעו מהמידה שבה ההיסטוריה הפולנית היא חלק בלתי נפרד מתולדות עם ישראל, הרבה מעבר לפרק על מלחמת העולם השנייה והשואה.