כיצד תיראה הדמוקרטיה במדינה שזה עתה קמה? ההכנות לבחירות הראשונות עסקו לא רק בפרטים הטכניים, אלא גם בסוגיות עקרוניות כמו זכות ההצבעה ודמותו של בית הנבחרים הראשון

עם הקמת המדינה נדרשו מוסדותיה הזמניים להיערך לבחירות דמוקרטיות, אך הדרך ליסוד האספה המכוננת – היא הכנסת הראשונה – הציבה אתגרים מעשיים ועקרוניים. מגילת העצמאות קבעה כי המוסדות הזמניים יכהנו עד לבחירת מוסדות קבועים:

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע ​על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית (מגילת העצמאות).

בשל המלחמה ההכנות התארכו, והבחירות נערכו רק בכ"ד בטבת תש"ט (25.1.1949). ההיערכות לקראת הבחירות כללה רישום של התושבים והנפקת תעודות זיהוי, וגררה ויכוחים על הרכב האספה המכוננת ועל הזכאים להשתתף בבחירות.

 

תושבי ישראל, התפקדו!

כדי להבטיח את תקינותן של הבחירות היה צורך לקבוע מי הם תושבי המדינה הרשאים לבחור ולהיבחר. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הציעה לערוך מפקד אוכלוסין:

בהמשך לשיחתנו בעניין הנדון הריני להציע בזה תכנית לארגון הבחירות לבית הנבחרים הראשון של המדינה … רק מפקד אוכלוסים יכול להבטיח ביצוען היעיל וההוגן של הבחירות (אהרן גרץ, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ט"ו בסיון תש"ח, 22.6.1948, ארכיון המדינה, גל-3559/12).

המפקד נקבע לו' במרחשון תש"ט (8.11.1948), בעיצומה של מלחמת העצמאות. כדי לוודא שכל תושב יירשם פעם אחת בלבד הוחלט להטיל עוצר בן שבע שעות:

הרישום הסופי יתקיים בשעות מ-5 אחר הצהריים עד 12 בלילה. בשעות אלו יוטל עוצר בית על כל מקום שהונהג בו חוק מדינת ישראל, ו-12,000 פוקדים יעברו על הבתים ויחתימו את כל המתפקדים על שאלוני רישום שכבר מולאו קודם בכל הבתים ("שר הפנים על מטרות הרישום", 'הארץ', כ"ט בתשרי תש"ט, 1.11.1948, עמ' 4).

הקשר בין המפקד לזכות ההצבעה הובהר בדבריו של יצחק גרינבוים, שר הפנים בממשלה הזמנית, במסיבת העיתונאים שנערכה לקראת המפקד:

רישום זה אינו נערך לצורכי סטטיסטיקה, אלא הוא קשור בבחירות שאנו מכינים. מי שלא יהיה כלול ברשימת הבוחרים לא יוכל להצביע (שם).

במפקד נדרשו התושבים לתת את תמונתם, וקיבלו מספר זיהוי ששימש בסיס להנפקת פנקסי זיהוי. ללא תעודת זיהוי אי אפשר היה להצביע, ודרישה זו עוגנה בסעיף 28 לפקודת הבחירות לאספה המכוננת:

(א) הרוצה לבחור חייב לזהות את עצמו על יד הקלפי.

(ב) כתעודת זיהוי ישמש אך ורק פנקס הזיהוי שהוצא בהתאם לתקנות שעת חירום (רישום תושבים) תש"ח – 1948 ("פקודת הבחירות לאספה המכוננת", י"ז במרחשון תש"ט, 19.11.1948, עמ' 56).

שבועות אחדים לפני הבחירות דווח בעיתונות כי יש כחצי מיליון בעלי זכות בחירה וכי נערך ברחבי הארץ מבצע לחלוקה פנקסי זיהוי:

בכל רחבי הארץ מתנהלת פעולה קדחתנית לחלוקת פנקסי הזיהוי לבוגרי המדינה. פקידי משרדי הרישום מבקרים בכל המושבים והקיבוצים ומוסרים לתושבים את פנקסיהם. בערים ובמושבות הגדולות מוזמן הציבור באמצעות מודעות רחוב מיוחדות או על ידי הזמנה אישית להופיע במשרדים המיוחדים שהוקמו לשם כך ("חצי מיליון בעלי זכות בחירה", 'הארץ', ח' בטבת תש"ט, 9.1.1949, עמ' 4).