האם נכונה האמירה הרווחת שלפיה אי אפשר לנצח לוחמי גרילה? האימפריה הבריטית נלחמה פעמים רבות מול כוחות גרילה, ולא אחת היא אף יכלה להם. כשרוצים להבין מהו ניצחון לא נכון להתמקד רק בשדה הקרב. אימפריה אחת, שלוש זירות, ארבע מערכות

במהלך ניסיונותיו של קיסר צרפת נפוליאון בונפרטה להכריע את האימפריה הבריטית שראה בה אויב מושבע הוא ניסה לכפות על בעלת בריתו, האימפריה הספרדית, להצטרף למלחמה. בסוף 1807, על אף שהספרדים כבר היו מותשים מעשור וחצי של מלחמה, הם סייעו לנפוליאון לכבוש את פורטוגל. למרות זאת נפוליאון חשד בנאמנותם, וצבאות צרפת פלשו לספרד וכבשו אותה. הפלישה נועדה בין השאר להחליף את מלך ספרד, ולבסוף מונה ז'וזף, אחיו של נפוליאון, למלך. בעקבות הפלישה הצרפתית שוגר כוח בריטי לפורטוגל, והחלה התנגדות עממית בספרד ובפורטוגל. ספרדים רבים התאגדו ביערות ובהרים, ובתמיכת האוכלוסייה המקומית יצאו למתקפות פגע וברח. פעילות המורדים כונתה גרילה – מלחמה קטנה בספרדית.

קרל פון קלאוזביץ, קצין פרוסי שכתב לימים את החיבור המונומנטלי 'על המלחמה', הגדיר את סוג הלחימה המכונה גרילה כלוחמה זעירה – מלחמה שמנהלים כוחות לא סדירים נגד כוח כובש ששולט בשטח, כאשר עיקר הפעילות מתרכז בפגיעה בנתיבי האספקה וביחידות מבודדות של אותו שליט זר. בספרד לא נועדו קרבות הגרילה לנצח את האויב הצרפתי אלא להחלישו ולהתישו, כדי לסייע לפעילות הצבאית של הכוחות המשולבים של הבריטים, הפורטוגלים והספרדים בפיקודו של ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון. בסופו של דבר הנחילו כוחותיו של וולינגטון תבוסה לצרפתים בשרשרת קרבות גדולים.

המצביא הווייטנאמי נגויאן גיאפ הסביר בספרו 'מלחמת העם – צבא העם' כי לוחמת גרילה נועדה לתמוך בצבא סדיר, או לאפשר למורדים להפוך לצבא רגיל שלבסוף יביס את האויב בקרב מכריע. במקרה הווייטנאמי הדבר התממש כאשר הכוחות הווייטנאמיים הביסו את הצרפתים בקרב דיין ביין פו ב-1954.

לא כל מערכה המורכבת מפעולות מקומיות קטנות היא מלחמת גרילה. פעולות פגע וברח המופנות כלפי צבא המתקדם ליעדו אינן מלחמת גרילה אלא פעולות של הגנה ניידת. הגנה ניידת בנויה מקרבות קצרים שבהם תוקפים את האויב בנקודה אחת, ואחר כך מנתקים מגע, נסוגים ומשתמשים באותם כוחות למתקפה מקומית אחרת ברחבי החזית הארוכה. בדרך כלל פעולות כאלה מבוצעות על ידי צבא סדיר. מטרתן היא לעכב את התקדמות האויב ולשחוק את כוחו. שיטה זו משמשת לעתים קרובות כשלכוח המגן אין די אנשים להגנה קשיחה לאורך כל קו החזית, והיא שימשה צבאות סדירים במלחמת העולם השנייה, וגם אחריה. גם במאה ה-21 השתמשו בהגנה ניידת, למשל בפעולות החִזבאללה נגד כוחות צה"ל במלחמת לבנון השנייה.

במלחמה הנוכחית בעזה מופעלת נגד צה"ל לוחמת גרילה מובהקת, תקיפות קטנות המבקשות להפתיע את כוחותינו השוהים בשטח. נראה כי בניית המנהרות בעזה נועדה בדיוק למטרה זו, מתוך הערכה שפעולה נגד יישובים ישראליים תמשוך את כוחות צה"ל לשהייה ברצועת עזה.