מי אתם?
יהודים ושומרונים חלוקים באשר למקורה של הדת השומרונית. על פי המסורת היהודית, עם חורבן ממלכת ישראל, סביב שנת 700 לפסה”נ, הגלה מלך אשור את בני עשרת השבטים שישבו בממלכת ישראל – ממלכת שומרון – והושיב במקומם גולים שהביא מרחבי האימפריה: “וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ” (מלכים ב’ י”ז, כ”ד). על פי המסופר בספר מלכים הובא כהן מהגולים כדי ללמדם את “משפט א-לוהי הארץ”.
לפי סדר המקומות בפסוק, סביר להניח שהקבוצה החשובה, ואולי אף הגדולה מבין האנשים שהובאו לשומרון, הייתה של אלה שהגיעו מבבל. אולם חז”ל הצביעו דווקא על הקבוצה השנייה, שחבריה שהגיעו מכותה שבדרום מזרח עירק של ימינו, כקבוצה המייצגת, ועל שמה כינו את כל התושבים החדשים ‘כותים’. משך קרוב לאלף שנה, עד ימיו של רבי אבהו ראש רבני קיסריה, היה גיורם של תושבים אלה מוטל בספק. לא הכריעו האם הם גרי צדק שהסתפחו לעם ישראל, או שמא כל גיורם היה מפחד האריות שהיו אוכלים בהם, והם ‘גרי אריות’ ואינם חלק מעם ישראל. ההלכה נפסקה כדעה השנייה, למרות שגם חז”ל מביאים עדויות על יהודים שהתחתנו בהם.
מתוך ספרו של ג'וסיאס לסלי פורטר Through Samaria to Galilee and Jordan. לונדון, 1889כהן גדול עם ספר תורה שומרוני, סוף המאה ה-19
לעומת זאת, השומרונים רואים עצמם כחלק בלתי נפרד מעם ישראל. יחדיו היינו בגלות מצרים, יחדיו הלכנו אחרי משה במדבר משך ארבעים שנה ויחדיו כבשנו את ארץ כנען תחת הנהגתו של יהושע בן נון. לטענת השומרונים מוצאם משבטי יוסף, אפרים ומנשה, והכהנים השומרונים הם צאצאי שבט לוי. עד לפני כחמישים שנה הייתה אפילו משפחה שהתייחסה לשיטתם לשבט בימים – כך נכתב ונהגה על ידם השם בנימין. לדבריהם היהודים הם צאצאי שבט יהודה, מלבד הכהנים והלויים היהודים שהם צאצאי שבט לוי.
צילום: אמריקן קולוניכהן גדול שומרוני בתחילת המאה העשרים
ההר המקודש
הדת השומרונית מתבססת על חמישה עקרונות אמונה:
- אמונה בא-ל אחד
- רק משה הוא נביא, נביאי ישראל האחרים חכמים וחשובים אך לא נביאים
- הטקסט המקודש הוא רק חמישה חומשי התורה, הנכתבת בכתב העברי הקדום ויש בינה לבין נוסח המסורה שלנו לא מעט הבדלים
- יינתן גמול לעתיד לבוא, על פי ציטוט משירת האזינו
- הר גריזים (שם המקום נכתב במלה אחת) הוא המקום הקדוש, ולא הר הבית שבירושלים
בהר גריזים עצמו מציינים השומרונים מספר אתרים מקודשים – את מקום המזבחות שבנו אדם, נח ואברהם, את מקום עקדת יצחק ומקום האיל, ואת 12 האבנים שהקים יהושע. באתרים אלה הם מבקרים כחלק ממצוות העלייה לרגל בחג המצות, בחג השבועות ובחג הסוכות.
--גם קברי קדמונים מקודשים לשומרונים: מערת המכפלה בחברון, קבר רחל בפאתי בית לחם, קבר יוסף בשולי שכם, קבר אהרן הכהן מעל פטרה, וקברי הכהנים והזקנים בכפר עוורתא הסמוך לשכם המזוהה כ’גבעת פינחס’.
לשומרונים חמישה חגים, הכוללים שבעה ימים של איסור מלאכה, והם מקבילים לחגי התורה שלנו:
- חג המצות, שבו היום הראשון והיום השביעי אסורים במלאכה. ביום הראשון נוהגים קרבן פסח ואכילת מצות וביום השביעי מתקיימת עלייה לרגל לפסגת הר גריזים.
- שבועות, שחל לעולם ביום ראשון בשבוע, כפשט המלים “ממחרת השבת”, וגם בו יש עלייה לרגל.
- יום הזיכרון – המכונה אצלנו בעיקר ראש השנה – נמשך יום אחד בלבד, ככתוב בתורה.
- יום הכיפורים, שבו צמים כל בני העדה – כולל הקטנים ביותר – למעט תינוקות יונקים שאמם כמובן צמה.
- חג הסוכות, שבו היום הראשון והיום השמיני אסורים במלאכה. הסוכה נבנית בתוך הבית וסכך הסוכה נעשה מארבעת המינים. גם בו יש עלייה לרגל.
מתוך ספרו של ג'וסיאס לסלי פורטר Through Samaria to Galilee and Jordan. לונדון, 1889שומרונים בשכם בסוף המאה ה-19
לוח השנה השומרוני בנוי על פי הכללים של לוח השנה היהודי: שילוב בין לוח ירחי, הבנוי מ-12 חודשים בני 30-29 ימים כל אחד (354 ימים), ולוח שמשי המתחשב בעונות השנה (365 ימים). חג המצות יחול תמיד באביב, ככתוב “שמור את חודש האביב”. בשל הפרשי הימים בין שני הלוחות גם השומרונים מעברים את השנה אחת לכמה שנים. יש שנים שבהן ליל הפסח של היהודים ושל השומרונים מקביל, לעתים השומרונים מקדימים ביום אחד, ולעתים יש הפרש של חודש בין החגים, כשבאחד הלוחות השנה מעוברת ובשני לא.
השנה של השומרונים נחלקת לשני חלקים ברורים ביותר: לפני הזבח ולאחר הזבח. ‘לפני הזבח’ שייך לשנה החולפת, ואילו ‘לאחר הזבח’ כבר שייך לשנה החדשה. זה הרגע שבו כל שומרוני מסכם לעצמו את השנה שעברה עליו ועושה את חשבון הנפש האישי הפרטי שלו: היכן הייתי בזבח הפסח הקודם והיכן אני עכשיו?
רגע אחרי הזבח וכולם סביב הכהן הגדול. מנשקים את גב כף ידו, ומנשקים את לחייו פעם ופעמיים, כדרך המזרח. כולם יושבים מחובקים, כולם שמחים, שהרי זה עתה קיימו את מצוות הקרבת קרבן הפסח, מצווה הנעשית פעם אחת בשנה.
רק ברוך צדקה עומד מרוחק מעט מקהל החוגגים, מרחק קטן המעיד על תהום נפשית שפעורה בינו לבינם. גם אשתו לידו-לא-לידו. היא, המכירה אותו טוב מכולם, יודעת שיש להניח לו להיות עם עצמו.
הוא עושה לו את חשבונו שלו. מה היה לו, ועכשיו כבר איננו: הייתה לו בת, אחת מארבע. יפה, חכמה, מקובלת על חברותיה ומצליחה בעבודתה. אפילו מפורסמת. אבל כשהתאהבה בבחור יהודי והתגיירה נאלצה לעזוב את העדה השומרונית, וכך ניתקה קשר של 125 דורות בארץ ישראל. אחרי שהתחתנה וילדה בת התגרשה, אבל אז היה כבר מאוחר מדי. מה שנעשה נעשה, ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
בעקבותיה, אחת אחת, עזבו כל שלוש אחיותיה. עזבו את הדת, את האמונה, את הטקסים. מתוך ארבע בנותיו לא נשארה אף אחת בעדה. הוא מבין את פשר מבטיהם של אנשי העדה כאומרים: “זה החינוך שנתת לבנות שלך, הכל באשמתך”.
הוא עדיין מרגיש שייך, אבל חש היטב גם בניכור מצדם, בקרירות המנשבת אפילו מצד קרוביו. זר בתוך עמו שלו. אחרי בנותיו, מאורות חייו, איבד גם את מאור עיניו. מה עוד נותר?
זעקתו-תפילתו הדוממת נישאת נואשות עם הרוח.
צילום: APסופי צדקה
ליל שידוכין
העדה אמנם קטנה, 700 איש אם נדייק. אם נוציא מהחשבון את הילדים הקטנים ואת הנוער, ואת הבוגרים הנשואים זה מכבר, נגלה שמספר הפנויים והפנויות קטן, אפילו קטן מאוד.
כולם מכירים את כולם. זה שכן של זו, זו גרה שני בתים מאחיה של ההיא, ההוא למד אתו ובן דוד שלה נשוי לגיסתו.
הם נפגשים הרבה באירועים המרכזיים של העדה: זבח הפסח ושבעת ימי חג המצות על הר גריזים, עליות נוספות לרגל בשבועות ובסוכות, בריתות מילה, ‘חתימת התורה’ – בר מצווה בלשוננו, חתונות ועוד.
השומרונים אינם כמוסלמים. אין הפרדה טוטלית בין גברים לנשים. אפשר לדבר, ניתן להכיר. יש מגבלות, אך ניתן להתגבר עליהן. ובכל זאת יש מוסכמות חברתיות, יש מסורת ומנהג.
זמן זבח הפסח, ליל השימורים הארוך הזה, הוא זמן טוב לבקש את ידה, זמן טוב להגיד לו…
“אבא, חשבתי על ההיא…”; “באבא, אולי ההוא מתאים לי?…”. והתשובות נלחשות: “אולי… אם זה מסתדר… ביררתי קצת… עוד נראה…”. בשקט, בלחישה, בעיתוי המוצלח ביותר. ליל זבח פסח.
צילום: אמריקן קולוניילד וילדה שומרונים מאורסים בתחילת המאה העשרים