ספר שכתב פילוסוף אפיקורי במאה הראשונה אבד והתגלה במנזר רק במאה ה־15. סטיבן גרינבלט טוען כי מציאתו של הספר חוללה את המודרניות. האמנם יכולה להיות לספר אחד השפעה רבה כל כך?

התפנית
הולדת המודרניות

---

סטיבן גרינבלט
מאנגלית: יפתח בריל
מאגנס, תשע״ח, 398 עמ׳

 

סטיבן גרינבלט, מחבר 'התפנית – הולדת המודרניות', הוא חוקר ספרות בעל שם עולמי ומאבות 'ההיסטוריציזם החדש' – זרם בתורת הספרות הקורא לבחינת יחסי הגומלין שבין הטקסט הספרותי לבין סביבה התרבותית שבתוכה נכתב ושעל עיצובה השפיע. להיסטוריציזם החדש נודעה לו השפעה רבה על חקר הספרות וההיסטוריה משנות השמונים של המאה העשרים ואילך. 'התפנית' זכה בשנת 2012 בפרס פוליצר היוקרתי ובפרס הספר הלאומי בארצות הברית.

 

הספר ששינה את הכל

'התפנית' הוא סיפורו של הספר 'De Rerum Natura' – 'על טבע היקום' – שכתב המשורר והפילוסוף הרומי טיטוס לוקרטיוס קרוס בן המאה הראשונה לפסה"נ. ספר זה, כמו רוב הכתבים שחוברו באותן שנים, אבד במהלך ימי הביניים. בעקבות קריסתן של האימפריה ושל הציביליזציה הרומית נדחקו הספרים למקום שולי וזניח ומרביתם אבדו, התבלו או הושמדו. אולם גורלו של 'על טבע היקום' שפר עליו, וב-1417 גילה ההומניסט האיטלקי פוג'ו ברצ'וליני עותק יחיד של הספר במנזר בגרמניה. ברצ'וליני העתיק את הספר, והעותק שהתקין שימש בסיס להעתקות נוספות, ובהמשך אף למהדורות הדפוס של הספר שתורגם במאות הבאות ללשונות רבות וגם לעברית.

הציר המרכזי של 'התפנית' הוא סיפור גילויו של 'על טבע היקום', וגרינבלט מתגלה כאן במיטבו. הוא מתאר בצבעוניות ובחן רב את דמותו של פוג'ו ברצ'וליני, בן למשפחה קרתנית ודלת אמצעים מעיירה טוסקנית קטנה שהצליח הודות לכישוריו, לעבודה קשה ולקשרים שטווה להעפיל למשרת מזכירו הראשי של האפיפיור יוחנן ה-23. ב-1415 מצא עצמו ברצ'וליני חסר עבודה וחסר קשרים לאחר שפטרונו האפיפיור הודח בבושת פנים מתפקידו. המצב החדש גרם לברצ'וליני לצאת למסעות של חיפוש ספרים בספריות ברחבי אירופה, ובאחת מהן הוא מצא את 'על טבע היקום'. תוך כדי סיפורו של ברצ'וליני מספר גרינבלט על הדרך שבה הגיעו הספרים לספריות המנזרים, על דרכי העבודה של הספרנים ושל מעתיקי הספרים, על הופעתם של ציידי ספרים שנדדו בין המנזרים והספריות ועל התנהלותה של החצר האפיפיורית בראשית המאה ה-15. בזכות כישוריו הספרותיים של גרינבלט נקראים פרקים אלה כרומן מתח ולא כמחקר אקדמי.

'על טבע היקום' שחיבר לוקרטיוס הוא פואמה בת 7,400 שורות הכתובה במשקל מהודר ומוקפד ומסכמת באופן מקיף ומונגש את הפילוסופיה האפיקורית מהמאה הרביעית לפסה"נ. בששת חלקיו מציג הספר את עמדותיו של אפיקורוס במגוון רחב של נושאים אפיסטמולוגיים, מדעיים, דתיים, מוסריים ותאולוגיים. במרכז תורת הטבע של אפיקורוס עמדה תאוריה אטומית שגרסה כי החומרים השונים נוצרים מתנועת האטומים, תאוריה שהוכחה ואומצה בעת החדשה. אפיקורוס גם הגה רעיונות הקרובים לתורת האבולוציה והברֵרה הטבעית.

בעקבות אפיקורוס טען לוקרטיוס כי אין לנפש קיום ללא הגוף, ולכן אין משמעות למושג הישארות הנפש. הוא אינו מכחיש את קיומם של האלים, אך שולל כל קשר בינם לבין העולם הזה, שולל כל פרשנות תכליתית לקיומו של העולם, ומאמץ את התפיסה המוסרית האפיקורית שלפיה תכלית חייו של האדם היא ההנאה הגופנית שניתן להרגיש באמצעות החושים.

גרינבלט טען כי במאה הראשונה הייתה לרעיונותיו של אפיקורוס פריחה מחודשת, וכי 'על טבע היקום' הוא  מביטויה. טענה זו מתבססת על אזכורים, על ציטוטים ועל הפניות לכתביהם של אפיקורים בספרות הלטינית מתקופה זו, וכן על תפוצת ספרו של לוקרטיוס בספריות בתקופתו. גרינבלט מעלה על נס את סובלנותה של הפילוסופיה האפיקורית, את הדגש שהיא שמה על ההיגיון ועל הרציונליות ואת התנערותה מאמונות תפלות. הוא גם מעלה על נס את מעורבותם החברתית והפוליטית של המלומדים הלטיניים ואת פתיחותם.