פתיח: הוצאה לאור של הרצאותיו של גרשם שלום על השבתאות מעלה שאלות שמעבר למחקר. האם החוקר הנודע, שהיה גם ציוני נלהב, ראה את הציונות כהמשך של המשיחיות השבתאית?

תולדות התנועה השבתאית
גרשם שלום

---

יונתן מאיר ושיניצ'י יאמאמטו (עורכים)
שוקן, תשע"ח, 408 עמ' 

 

השבתאות היא אחת הפרשיות הסבוכות והמרתקות בהיסטוריה היהודית שאינה דומה לשום אירוע אחר. באמצע המאה ה-17 התפשטה בשורת המשיחיות של שבתי צבי. תולדותיה של התנועה המשיחית שסחפה את העם היהודי בעת החדשה, היו לוטות בערפל מסיבות שונות, חלקן מכוונות. 

גרשם שלום (1897-1982) נחשב למי שכונן את מחקר הקבלה המודרני ואיתו גם את מחקר השבתאות ושלוחותיה. במשך למעלה משישים שנה של עבודה מחקרית, עסק שלום בהיקף עצום של תחומים ותקופות, וליצירתו המחקרית רבת ההיקף ורבת ההשפעה הייתה תהודה גם מעבר למחקר מדעי היהדות ואף מעבר לעולם האקדמי. יעידו על כך, בין היתר, הפרסומים הרבים העוסקים במחקריו ובתפיסתו של שלום. רשימת מחקריו שהוכנה בידי ד"ר משה קטן כשמלאו לשלום שמונים, מכילה 579 כותרים. מאז פרסום הרשימה ועד מותו פרסם שלום מאמרים רבים נוספים, וגם לאחר מותו קובצי מחקריו ממשיכים לצאת לאור. הספר 'תולדות התנועה השבתאית' הוא חלק ממפעל זה של ההדרת הרצאות וכתבים גנוזים של גרשם שלום, ויש עדיין מחקרים נוספים מכתביו שעשויים לראות אור. 

 

לחקור את החוקר

הספר שלפנינו מבוסס על סדרת הרצאות שנשא שלום על תולדותיה של התנועה השבתאית ב-1939-1940, באוניברסיטה העברית. למעלה משבעים שנה היו כ-250 דפי הנוסח המוקלד של הרצאות אלו, שעליהם רשם גרשום שלום תיקונים והוספות בכתב ידו, בארכיון המכון לחקר הקבלה שבספריית מכון שוקן. הדפים נמצאו כאשר מזכיר המכון, דני הקר, ערך חיפוש אחר תעודות ומסמכים לתערוכה לקראת אירועי שנת השמונים לייסוד ספריית מכון שוקן למחקר היהדות ולציון 77 שנים לייסוד המכון לחקר הקבלה. הוא העביר את קובץ ההרצאות לפרופ' יונתן מאיר, שלקח על עצמו יחד עם ד"ר שיניצ'י יאמאמוטו, לההדיר את הספר. הם השלימו הרצאות חסרות שנמצאו בארכיון שלום בספרייה הלאומית בירושלים והוסיפו מחזור נוסף של הרצאות משנת 1941, שאותו העביר שלום במסגרת ירח העיון שארגן ברל כצנלסון במסגרת מפעל לימודי של ההסתדרות שהתקיים ברחובות. הם גם הוסיפו הערות, הפניות, נספחים ומפתחות, שיש להם חשיבות רבה. 

שלום עצמו תכנן להוציא לאור ספר של בסיס ההרצאות אלו. בהקדמה שכתב לספר הגנוז מתאר שלום את מטרתו בספר:

כוונתי לתאר ולנתח את התנועה השבתאית מתחילתה ועד סופה, למן שורשיה בתקופה שלאחר גירוש ספרד והופעת הנבואה החדשה בעזה ועד פרפורי הגסיסה האחרונים של הפראנקיסטים במאה שעברה באירופה והפיכתם של השבתאים למשכילים. זוהי התפתחות ארוכה ודרך העוברת בכמה מדורים, בכמה מדורי גן עדן ובוודאי בשבעת מדורי גיהנום – משנות הגיאות של התנועה עד להתנוונותה (עמ' 364).

 

משיחיות ייחודית

ב-1957 פרסם שלום את ספרו 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו' אשר נחשב ליצירת מופת. הספר ראה אור בכמה מהדורות, תורגם לשפות שונות ועורר עניין רב עם הופעתו, אך למרות הנושא המשותף הסגנון של שני הספרים שונה; בספר שלפנינו עשו העורכים, מאיר ויאמאמוטו, מאמץ כדי לשמר את הרוח המיוחדת של ההרצאות שהועברו בעל פה בפני קהל – אפשר לשמוע את העברית המעניינת של שלום ואת יכולתו להעביר מחקר מורכב בהרצאה בהירה. הספר גם מציג תמונה רחבה ומלאה של השבתאות ברצף אחד, כפי שמציינת ההקדמה, מהופעתה על בימת ההיסטוריה ועד לדעיכתה, ומציע ניתוחים על אופייה ומשמעותה של התנועה השבתאית, כפי שמשרטט שלום בהמשך ההקדמה:

שבתאות זאת פשטה צורות ולבשה צורות ועם כל זה אחת היא בכל גלוייה ותמורותיה. כוונתה אחת, נאמנת היא לעצמה, לחוק ההיסטורי האחד שלפיו נתגלתה ולפיו נתפתחה ובאה עד משבר. את חוק קיומה נלמד להבין כאן. פירשו: ניסיון מוקדם, נחשוני כביכול, לחדש את היהדות מבפנים, להפשיט מעליה בגדי הגלות ולהלבישה בגדי חופש. ניסיון לקבוע את התוכן החיובי של החירות המשיחית מבלי היכולת לאחוז בכנפי החירות הזאת בפועל ממש. ניסיון טראגי שבמסיבות התקופה היה כשלנו בטוח למפרע – ובכל זאת ניסוהו (עמ' 364).

גרשם שלום איננו מסתפק בתיאור האירועים ומציע בהרצאות המכונסות בספר גם הסבר להצלחתה של התנועה השבתאית לסחוף את ההמונים ולחרוג מעבר להיקף של תנועה מקומית: 

בימי השיא שלה היא התפרשה מתימן ועד ליטא, מפרס ועד אנגליה, היא הייתה תנועה לאומית כוללת (עמ' 366).