הדפסה משפחתית
חיבור ההלכתי ׳ארבעה טורים׳ יצא לאור לראשונה בדפוס בעיירה פיובה די סאקו שבצפון איטליה ב־1475. הספר המודפס מעניק לקורא תחושה של סדר ויציבות, אך מאחורי הספר הבנוי לתלפיות מסתתר סיפור מטלטל. בהשוואה לספרים עבריים רבים מאותה תקופה שלא נכתב בהם תאריך ההוצאה לאור, מקום ההדפסה ושם המדפיס, בסוף הכרך הרביעי והאחרון של החיבור, שנמצא בספרייה הלאומית, מופיע המידע בחרוזים:
ותכל מלאכת עבודת הקודש / ביום שני עשרים ושמונה לחודש / תמוז הוא החודש הרביעי / חמשת אלפים ורל״ה למספר קבועי / בפיבייא די שקו בבית מורנו הרב משולם / המכונה קוּזי יבורך מעתה ועד עולם.
התאריך הוא כ״ח בתמוז רל״ה (1475), ומדובר באחד הספרים העבריים הראשונים שיצאו לאור בדפוס. חודשים מועטים לפניו הודפס הספר העברי הראשון הכולל תאריך – פירוש רש״י על התורה שראה אור בעיר רג׳ו די קלבריה שבאיטליה בי׳ באדר רל״ה. ההדפסה נעשתה בפיובה די סאקו, הקרויה בספר פיבייא די שקו, ובית הדפוס היה בבעלות משפחת משולם קוזי.
׳ארבעה טורים׳ הוא חיבור הלכתי בן ארבעה כרכים שרבי יעקב בן אשר סיים את כתיבתו ב־1340 לערך. מדובר ביצירה שאפתנית וחשובה שארגנה וסיכמה את כל ההלכות שהיו נהוגות בזמנו של המחבר על פי סדר ייחודי שהגה בעצמו. בהקדמתו לכרך הרביעי והאחרון מסביר רבי יעקב בן אשר את מטרתו:
ובראותי אני יעקב בן הרב רבנו אשר זצ״ל כי בעווננו חרב מקדשנו … ואין שופט צדק … איש הישר בעיניו יעשה … ועלתה במחשבתי לחבר ספר במשפטי הדינין … למען אשר ירוץ הקורא בו ויעשה ככל אשר ימצא במקום ההוא, ולא יסור ממנו ימין ושמאל, וקראתיו חושן המשפט.
בסוף הכרך מופיע שיר שבו מתהלל המדפיס או המגיה במעשיו ומשבח את מלאכת הדפוס שהייתה אז טכנולוגיה חדשנית ואומנות סודית הידועה רק למשפחות העוסקות בה:
אני חכמה לכל חכמה עטרת / אני נסתר לכל סוד מסגרת / בלי קולמוס ורישומי ניכרת / באין סופר חוברתי במחברת / בבת אחת דיו עליי עוברת / בלי שרטוט כתיבה מיושרת / תמה על דבורה הגברת / בשבט סופרים היא משושררת [משוררת] / לו אותי ראתה במחתרת / עלי ראשה הושמתי לכותרת.
ספרים שיצאו לאור לפני שנת 1500 מכונים ׳אינקנבולות׳, ובעברית ׳דפוסי ערש׳, משום שיצאו לאור על ערש לידתו של הדפוס. מה שידוע לנו עליהם נלמד בעיקר מתוך הכתוב בספרים עצמם. במקרה שלנו מופיע כבר בכרכים הקודמים רמז לסיפור שמאחורי הכרך הרביעי.
מיהו המדפיס משולם קוזי? מאזכור המופיע בתשובה הלכתית של מהר״ם מינץ – רב אשכנזי בן המאה ה־15 – אנו למדים כי משולם קוזי היה רב מכובד בעיר פדובה; ומהשיר המופיע בסוף הכרך הראשון של ׳ארבעה טורים׳ עולה כי משלם קוזי נפטר עוד לפני שהכרך הראשון יצא לאור. שורות החתימה של השיר:
הידעתם את מי יעץ חקוק ארבע הטורים / הנה הרב מורנו הרב רבי קוזי נדיב גם איש הביניים / אך לא היה עם סיומי זאת אקונן בכפליים / אותי עזב עלי ארץ הוא הלך ארץ החיים / אז בניו קמו בפרץ המה גררו השיריים / שכרם תהא מרובה מאת היושב בשמים / יזכו היות לשנה הבאה עלות ירושלים.
השיר נכתב כנראה על ידי האלמנה, ״דבורה המשוררת״ המוזכרת בסוף הכרך הרביעי. היא מקוננת על מות בעלה – ״אותי עזב עלי ארץ״ – ומספרת כי בניה המשיכו את מלאכת הדפוס שבה התחיל אביהם.
בשיר המופיע בסוף הכרך השלישי של ׳ארבעה טורים׳ האלמנה מזכירה כי בעלה עזב אותה ״ויתהלך למרום שחקי״ ומוסיפה:
אזי בניו מילאו ספקי / עד סוף ספרי בל אבושי / כאשר זכו חזק בדקי / כן יזכו לצאת חופשי / לחזות נועם מאור צדקי / עם בניין קריית משושי.
התפילה שבניה יצאו לחופשי מעידה כנראה שהם היו במאסר בעת השלמת הכרך השלישי. בספרים אין הסבר מדוע נעצרו בניה של האלמנה, אין אזכור לתלאות שפקדו את משפחת קוזי וגם אין מידע על גורל הבנים לאחר מאסרם.
-״חושן המשפט נשלם”. הנסיבות הקשות הפכו את עבודת ההדפסה הארוכה לסגירת מעגל משפחתית. עמוד הסיום שהדפיסה דבורה קוזי
אור על פרשת המאסר
ממקורות אחרים ידוע לנו כי בשנים שבהן עסקה משפחת קוזי בהדפסת ספרים פעל הכומר ברנרדינו דה פלטרה בערי צפון איטליה, ובכל מקום שאליו הגיע הסית נגד היהודים. ב־1475, בזמן ששהה בעיר טרנטו, נעלם ילד נוצרי סמוך לחג הפסח. כאשר נמצאה גופתו העליל הכומר על היהודים כי רצחו את הילד כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות. לפחות שמונה יהודים נאסרו, ולאחר חודשים אחדים של חקירות ועינויים הם הוצאו להורג. עלילת הדם בטרנטו גררה פרעות ביהודים בכל האזור.
אם מאסר בניו של משולם קוזי אכן קשור לעלילת הדם הזו, אזי זמן לא רב לאחר שדבורה התאלמנה היא גם איבדה את בניה והייתה לאם שכולה.
מה שידוע לנו בוודאות הוא שלאחר מות בעלה ומאסר בניה המשיכה האלמנה דבורה את מלאכת הדפוס בעצמה, והצליחה להשלים את הוצאתם לאור של ארבעת הטורים, ואף לסיים את הכרך הרביעי בדברי שיר וברכה.
--האם עלילת הדם היא שהביאה למאסר שני בניה של משפחת קוזי? כרוניקה היסטורית שהודפסה בנירנברג ב־1493 חוזרת על העלילה ומתארת את יהודי העיר טרנטו מקיזים את דמו של הנער הנוצרי Nuremberg Chronicle, printed in 1493