הנבטים בתנ”ך
פרק שלם בספר ירמיהו מוקדש לפרשת בני הרכבים, המספרת על מנהגיהם המיוחדים של צאצאי יונדב בן רכב, מראשי מרד יהוא:
וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן, כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם, כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם (ירמיהו ל״ה, ו‘־ז‘).
צאצאי יונדב מילאו אחר ציוויו עד הפרט האחרון, בניגוד לבני ישראל שהמרו כל הזמן את פי ה‘. לפיכך מבטיח ירמיהו כי “לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים״ (שם, י״ז־י״ט). אחד מההיסטוריונים הקדומים שתיארו את הנבטים הוא דיודורוס איש סיציליה, יווני בן המאה הראשונה לפסה״נ. הוא כתב כי הנבטים חיים חיי נוודות, לא בונים בתי קבע, לא עוסקים בחקלאות ולא שותים יין. התיאור דומה מאוד לתיאור התנ״כי על בני יונדב בן רכב, ועל כן היו חוקרים שתהו שמא בני יונדב הם אבות הנבטים. גם דברי חז״ל שלפיהם יונדב בן רכב הוא צאצא של יתרו חותן משה מסייעים לסברה זו, שכן המדיינים — שיתרו נמנה עליהם — ישבו בצפון מערב חצי האי ערב. ועדיין אין הוכחה חד משמעית לדבר. אם הנבטים הם אכן צאצאי יונדב, אפשר שהברכה “לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים״ התגשמה, שהלוא בני העם הנבטי לא נכרתו ולא הושמדו אלא רק נטמעו בסביבתם.