לוחם בספרא וסייפא
בנוהג שבעולם, האמן הוא אינדיבידואל. האדם שבו, החופשי מכל מגבלה ומוסכמה, הוא ציר יצירתו, והוא שמעניק לה את ערכה האצילי. בדרך כלל אין הוא מעלה על דעתו יציאה למלחמה באויבי מולדתו, ויש לשער שהוא אף אינו מכיר בקיומה של זו. העולם הוא ביתו, וערכיו המופשטים הם נר לרגליו. ארתור שיק, שלאחרונה מלאו שישים שנה לפטירתו, היה ההפך הגמור. לא רק שלא התבייש בעמו ולא הצניע את מוצאו, כרבים מחבריו, אלא שהקדיש את חייו ואת יצירתו לקרב אישי נגד אויבי עמו.
ארתור שיק (1951-1894) נולד בלודז’ שבפולין, ועל אף שנפטר בארצות הברית מעולם לא התנתק מארץ הולדתו. כיהודים רבים, בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים, הוא נדד הרבה בין שתי נקודות גאוגרפיות אלה. אולם למרות הקשר האמיץ שלו לפולין, רק ארץ ישראל שבתה את לבו, והוא התגייס למלחמת תקומתה פעם אחר פעם ללא היסוס.
מאוסף ספריית הקונגרסמתוך ספרו של שיק ‘דיו ודם’, ובו אוסף קריקטורות אנטי-פשיסטיות (ניו יורק 1946): היטלר מתפתל ביציאה תחת מכחולו של שיק; גבלס, שר התעמולה הנאצי, עומד על השולחן מחזיק מיקרופון, ואילו גרינג זוחל על הרצפה. מוסוליני, פטן ולוול מצטופפים בפח האשפה של האמן.
משפחתו של שיק השתייכה למעמד הגבוה בעירו, ואביו שלמה היה מנהל בית חרושת לטקסטיל. חלומו של האב היה לבנות אילן יוחסין למשפחתו, שהתייחסה לרב יום טוב ליפמן, מגדולי חכמי פולין של המאה ה-17 ומחברו של ‘תוספות יום טוב’ על המשנה. שלמה שיק לא הצליח לממש חלום זה, שכן בהתקוממות נגד רוסיה ב-1905 נשפכה על פניו חומצה והוא התעוור. משפחת שיק לא הייתה מסורתית כלל, ואף על פי כן נמשך הילד, שכבר בגיל צעיר גילה כשרונות ציור יוצאי דופן, לסצנות תנ”כיות. בעצת מוריו שלח אותו אביו לפריז, שם נחשף לזרמים המודרניים של האמנות. שיק סלל לעצמו דרך ייחודית, שהושפעה מאוד מיצירות האמנות של ימי הביניים ומכתבי יד מאוירים מאותה תקופה.
בגיל עשרים שב ללודז’, ולצד פעילות אמנותית ענפה נקשר גם לחבורות הציוניות שפעלו בעיר. אחת מהן הייתה אגודת ‘הזמיר’, שהתמסרה לטיפוח הזמר היהודי המסורתי והעממי, וסניפיה קיימים עד היום בקהילות יהודיות בעולם. ארתור הצעיר הצטרף למשלחת של אגודת ‘הזמיר’ שנסעה לבקר בארץ ישראל, והגיע לתל אביב שהייתה אז בת חמש. בעיתון ‘הפועל הצעיר’ ובעיתון ערבי מקומי פורסמו ראיונות עם הצייר הצעיר שהביע את שמחתו על שהייתו בארץ האבות.
בביקורו התיידד שיק עם סופרים עברים, ובמיוחד עם המשורר יהושע שלמה בלומגארטן – המכונה ‘יהואש’ – שתרגם את התנ”ך ליידיש. יחד עם יהואש עבר שיק בארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. הוא ביקר בירושלים, התעכב שעות ארוכות ליד הכותל המערבי וצייר מתפללים בני עדות שונות. הוא נפגש עם תלמידי בית הספר לאמנות בצלאל שנוסד אז בירושלים והדריך תלמידים באמנות הציור. ידידו יהואש התגורר ברחובות, וארתור שיק ביקר בביתו והתוודע שם לחיי המושבה. מספרים שיצא עם חברו לשמירה בפרדסים. הוא ביקש להכיר גם את החיים השיתופיים ושהה זמן קצר בקבוצת דגניה. אחדים מציוריו מנציחים את הווי היומיום בקבוצה.
שהייתו בארץ נקטעה עקב מלחמת העולם הראשונה. שיק נאלץ לשוב לביתו, שם גויס לצבא הרוסי. בתקופה זו נערכה תערוכה ראשונה מציוריו, שכללה דמויות תנ”כיות וקריקטורות שנונות. בעיצומה של המלחמה התחתן עם יוליה ליקרמן ונולדו להם בן ובת. ב-1918 זכתה פולין לעצמאות, ויהודים רבים קיוו שיזכו לשוויון זכויות, אך לשווא. בעיר לבוב, שהיהודים היו כשליש מאוכלוסייתה, נערכו מספר פוגרומים, ובעקבותיהם ויתר שיק, הפטריוט הפולני, על אזרחותו.
ב-1921 היה שיק שוב בפריז, הפעם כאמן מפורסם. ציוריו הוצגו בגלריות חשובות, והוא הוזמן לארצות הברית כדי לצייר דמויות היסטוריות מתולדותיה. על פעילות זו הוענק לו ב-1934 עיטור כבוד של הקונגרס האמריקני. ב-1940 התיישבו שיק ומשפחתו בניו כנען, במדינת קונטיקט שבארצות הברית.
בזמן מלחמת העולם השנייה התגייס שיק עם עטו ומכחולו למען בנות הברית, ציוריו הופיעו ב’ניו יורק טיימס’, ב’קוליירס’ ובעיתונים נוספים. בעיצומה של המלחמה התמסר שיק לפעילות ב-‘Answer’, קבוצתו של פיטר ברגסון – הלל קוק בשמו העברי – למען שחרור ארץ ישראל. הוא אייר את הלוגו של ביטאון הקבוצה, וסייע בגיוס דעת הקהל העולמית לעזרת היהודים באירופה. בספר ‘הסדר החדש’ (Le Nouvel Ordre), שיצא לאור גם באנגלית, רוכזו עשרות מהקריקטורות שפרסם במלחמת התעמולה שלו נגד מעצמות הציר – גרמניה, איטליה ויפן. למרות פעילות זו קיבל שיק אזרחות אמריקנית רק ב-1948. כאדם בעל מודעות פוליטית וחברתית גבוהה, מצא שיק שדות קרב נוספים להילחם בהם, הפעם נגד אפליית הכושים בארצות הברית ונגד המקרתיזם. ב-1951 נקרא שיק לחקירה בפני ועדת הקונגרס בחשד לשיתוף פעולה עם הקומוניסטים. חקירה זו פגעה בו קשות, ובשובו ממנה לקה בלבו ונפטר באלול תשי”א, והוא בן 57 בלבד.
תמונה באדיבות עקיבא צימרמןמאייר בכל מאודו
ארתור שיק היה אמן יהודי בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו. אפשר לראותו כיורשם של אמני הסידור, המחזור וההגדה שעיטרו את ספרי הקודש ואת קירות בתי הכנסת במהלך הדורות. בפתח מגילת אסתר שעיטר הוסיף ליד הברכות המסורתיות תפילת יחיד משלו:
א-לוהי עולם, א-לוהי אבותיי אברהם יצחק וישראל, לך ולשמך המהולל אשר אינו מוזכר בספר זה של ניצחון הצדק, בענווה ובצניעות אני מקדיש את פרי עבודת לבי ועמל כפיי, וברגשי תודה שבראת אותי יהודי.
תמונה באדיבות עקיבא צימרמןהיטלר מתייעץ עם גרינג וגבלס
דברים אלה כתב שיק בשנת תש”י, שנה לפני שהלך לעולמו. לראשונה עיטר שיק את מגילת אסתר ב-1925, ואז התרכז בדמותם של גיבוריה. אך המגילה שעיטר ב-1950 נראתה אחרת לגמרי, והשפעת האסון הנורא שפקד את עם ישראל ניכרת בה. את המן צייר כנאצי שצלב קרס מעטר את גלימתו. שיק עצמו מוצג באחד הציורים כשהוא יושב ליד שולחן עבודתו, שעליו מכחולים וצבעים, ומתבונן בהמן התלוי, בד בבד עם כתיבת הברכה הנאמרת אחר קריאת המגילה.
גולת הכותרת של עבודתו הייתה ההגדה של פסח. הוא החל את העבודה בפריז ולצורך השלמתה חזר לפולין. שיק התייעץ עם רבנים בתחום מנהגי הפסח וההלכות המרובות הקשורות לחג, על מנת להביא אותם לידי ביטוי בהגדתו. בתרצ”ה (1935) הוזמן ארתור שיק לסדר פסח בביתו של הרב אליעזר גרשון פרידנזון, ממנהיגי אגודת ישראל בפולין שעמו התיידד, וחלק מהדמויות שהסבו לאותו שולחן סדר, כולל הרב עצמו, הונצח בהגדה המאוירת.
תמונה באדיבות עקיבא צימרמןהקהילה היהודית בלבוב מימנה את הוצאת ההגדה, ומהדורתה הראשונה הוקדשה לקהילה זו. ההגדה יצאה לאור ב-1939, חודשים ספורים לפני המלחמה. 125 עותקים הודפסו על קלף, וכל עותק עלה 1,500 דולר – סכום עתק באותם ימים. המטרה הייתה ליצור קרן שבעזרתה תמומן הדפסת מהדורה זולה יותר של ההגדה.
את העותק הראשון של ההגדה רכש מלך אנגליה ג’ורג’ השישי, והעותק שמור בספרייה המלכותית בלונדון. כאשר הופיעה ההגדה נכתב בעיתון ‘טיימס’ כי זהו הספר היפה ביותר בכל תולדות האנושות מאז המציא גוטנברג את הדפוס. מספרים שבימי הבליץ על לונדון לקח עמו המלך ג’ורג’ את ההגדה למקלט שבו שהה בעת ההפצצות הגרמניות.
המלחמה גרמה לעיכוב בהפצת ההגדה, ורק בשנות החמישים היא הוצאה שוב לאור. הוצאת מסדה רכשה את זכויות הפרסום, וההגדה הופצה במהדורה יוקרתית – בכריכת כסף או בכריכת קטיפה, ובמהדורה עממית בעשרות אלפי עותקים. כדרכו באיור המגילה, שילב שיק גם בהגדה את מלחמתו בנאציזם ובפשיזם, וצייר את הבן הרשע מארבעת הבנים כקצין נאצי עטור שפם כשל היטלר. שיק אף הוסיף בהגדה פסוקי גאולה וישועה שאינם חלק מהנוסח המסורתי שלה. במהדורה המהודרת, שהיא יקרת המציאות כיום, הוסיפו את הקדמתו ואת תרגומו לאנגלית של פרופ’ בצלאל ססיל רות.
תמונה באדיבות עקיבא צימרמןממגילה למגילה
שיק קיבל כאמור אזרחות אמריקנית רק ב-22 למאי 1948, אולם מאורע אחר, שקרה שמונה ימים קודם לכן, ריגש אותו הרבה יותר – הקמת מדינת ישראל. רעייתו יוליה סיפרה שכאשר שמע ברדיו את ההכרזה על הקמת המדינה פרץ שיק בבכי. לכבודה של המדינה הצעירה הוא עיטר את מגילת העצמאות ואת העיתון הרשמי הראשון של ממשלת ישראל שבו הוכרז על ביטול גזרות הספר הלבן. בראש המגילה מופיעה ברכת ‘שהחיינו’ בשם ומלכות, והמגילה מעוטרת באירועים שונים מחיי העם היהודי. הכיתוב נעשה באותיות מיוחדות הדומות לאלה שבהן השתמש בהגדה ובמגילת אסתר. שתי פסקאות במגילת העצמאות פרי עבודתו של שיק מודגשות במיוחד באותיות גדולות:
לפיכך נתכנסנו אנו, חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
… מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה, ערב שבת, ה’ אייר תש”ח, 14 במאי 1948.
בתחתית המגילה מונצחים שמות חברי מועצת המדינה לפי סדר חתימתם על המגילה המקורית.
מגילת העצמאות באיורו של שיק חולקה כשי לקוראי ‘מעריב’, שהיה אז העיתון הנפוץ ביותר במדינה, ובעשרות אלפי בתים ומוסדות היא פיארה ומפארת את הכתלים. ארתור שיק – האמן, החייל והיהודי – לא היה יכול לצפות לגמול גדול מזה.
תמונה באדיבות עקיבא צימרמןשיק אייר גירסה של מגילת העצמאות הכוללת את דמויותיהם של משה, דוד ואהרן, המייצגים את העבר. במגילה של שיק איור של חייל, וחלוץ זורע את זרעי העתיד. לחצו על התמונה להגדלה
מהדורות שיק לאספנים
ב-1991 ייסד הרב אירווינג אונגר בארצות הברית אגודה להנצחת מורשתו של ארתור שיק. מטעמה נערכו תערוכות ברחבי ארצות הברית ואירופה, ואף בעיר הולדתו לודז’ שבפולין, אך לא – אוי לאותה בושה – במדינת ישראל.
לפני כשנתיים הוציאה האגודה מהדורה חדשה של ההגדה, בצירוף ביוגרפיה של שיק ומאמרים על אודותיו. גם בהוצאה זו נעשו שתי מהדורות: האחת ב-85 עותקים בלבד, בעלות של 15 אלף דולר לעותק; והשנייה, צנועה יותר, ב-215 עותקים, בעלות של כ-8,500 דולר לעותק.
ביוזמת ‘מעריב’, ובשיתוף החברה האמריקנית ישראלית למו”לות, הופצה מגילת אסתר של ארתור שיק בשתי מהדורות. מהדורה מפוארת בחתימת בתו של שיק, אלכסנדרה, הופצה ב-500 עותקים בלבד, ובידי נמצא עותק מספר 190; ומהדורה עממית במספר רב יותר של עותקים.
עיריית תל אביב קראה רחוב על שמו של ארתור שיק באזור נוה עופר שבדרום העיר. העיתונאי והסופר שמואל לייב שניידרמן כתב ביוגרפיה מקיפה על חייו של ארתור שיק ביידיש, וזו הופיעה בהוצאת י.ל. פרץ בתל אביב.
תמונה באדיבות עקיבא צימרמןשיק התארח בסדר בפולין, זמן לא רב לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, בביתו של הרב אליעזר גרשון פרידנסון. רבות מהדמויות היושבות סביב שולחן הסדר המתואר בהגדה של שיק מבוססות על האורחים האחרים בסדר