דמותו של שלמה מלכו – משיח בן יוסף בעיני עצמו – הפכה למיתוס זמן קצר לאחר שהועלה על המוקד. ביוגרפיה חדשה עושה צדק עם מבשר משיחי שזכרו השפיע על דורות של יהודים המצפים לגאולה

שלמה מלכו
חייו ומותו של משיח בן יוסף

מוטי בנמלך
יד יצחק בן-צבי, תשע"ז, 438 עמ'

בחרתי דווקא בשלמה מלכו מפני שהוא נראה לי כאישיות היחידה בכל תקופה הגולה שאפשר לעשותה לגיבורה של דרמה עברית ממש … חייו של שלמה מלכו נראו לי תמיד כחיים של שירה. יש בהם רוממות וגודל, חזון ותפארת גם יחד. אף תפארת מלכות. דרך חייו היא הדרך שהוא בעצמו רצה ללכת בה … הוא קרוץ מחומר אחר, מחומר של נביאים ומשיחים. כולו שבת. כולו חזון וגבורה ומלכות. אף אם החזון לא נתקיים, והגבורה היא רוחנית, והמלכות היא מלכות השמים (עמ' 356).

דברים אלה אמר חיים נחמן ביאליק לבן-ציון דינור בפגישה שהתקיימה בין השניים בחורף תרפ"א. כפי שמציין מוטי בנמלך – מחבר הביוגרפיה של שלמה מלכו שראתה אור לאחרונה – "נראה כי דבריו של ביאליק משקפים לא רק את עמדתו אלא גם תפיסה רחבה יותר בנוגע לאישיותו של מלכו" (שם). מיהו אותו שלמה מלכו שביאליק העלה על נס כדמות חריגה בחשיבותה בהיסטוריה היהודית? מה הפך את מלכו לדמות כה מרתקת עבור הדורות הבאים?

תשובות לשאלות אלה – ולרבות נוספות הקשורות בדמותו של שלמה מלכו – ניתן למצוא בספר. למרבה הפליאה, למרות ייחודו של מלכו בעיני חוקרים ואנשי רוח רבים, לא הוקדש עד היום חיבור ביוגרפי מקיף לדמותו. ייתכן שהסיבה לכך היא הפיזור של הכתבים העוסקים בו בכתבי יד ובדפוסים נדירים, וחסרונם של מקורות על התקופה באופן כללי. מכל מקום, הספר החדש ממלא את החלל היטב, וממחיש מדוע ייחסו ביאליק ואחרים חשיבות כה רבה למלכו.

משיח בן אפרים

שלמה מלכו נולד כנראה בקיץ 1501 בפורטוגל. הפרטים הביוגרפיים על ראשית חייו של מלכו – שנקרא בלידתו דיוגו פירס – לוטים בערפל. אפילו מוצאו המדויק אינו ידוע, שכן במקורות אחדים הוא מכונה 'גר צדק', ואילו במקורות אחרים נרמז שהוא מצאצאי אנוסים. כשבגר היה פירס משפטן ואף נשא במשרה רשמית במערכת המשפט הפורטוגלית. במקורות אחדים מצורף לשמו התואר דוקטור, תואר שניתן היה לקבל בפורטוגל באותם ימים רק באוניברסיטת קואימברה הסמוכה לליסבון, ובה כנראה למד מלכו. נקודה ביוגרפית זו חשובה בתולדות חייו של מלכו, שכן אחת החידות המרתקות בדמותו קשורה לידיעותיו הנרחבות במקורות היהדות בתקופה שבה יהודי אנוס לא יכול היה לרכוש השכלה יהודית בצורה גלויה. השאלה היכן רכש מלכו את השכלתו התורנית הנרחבת העסיקה חוקרים בעבר, וניתנו לה תשובות אחדות. בנמלך מוכיח כי מלכו לא יכול היה לרכוש את ידיעותיו באוניברסיטה, שכן עיסוק משמעותי בתחום לשונות המזרח, כולל עברית וכתבי הקודש, נכנס לתכנית הלימודים באוניברסיטה עשורים אחדים לאחר שהוא למד בה. בנמלך מפריך השערות שהועלו באשר למקור ידיעותיו של מלכו, ואף מסביר מדוע היה חשוב למלכו להציג עצמו בהמשך חייו כמי שקיבל את ידיעותיו התורניות בהתגלות, אולם לעצם העניין הוא מסתפק בקביעה כי מלכו "רכש את היסודות של השכלתו היהודית והקבלית מפי מורים וחברים עוד בפורטוגל" (עמ' 142). יותר מזה, כך נראה, לא נוכל לדעת.

המפנה המשמעותי ביותר בביוגרפיה של מלכו בא בעקבות המפגש שלו עם דוד

הדגל שבמרכז חתימתו של מלכו משקף את תודעתו העצמית כי הוא זה שינהיג את המלחמה המשיחית

הראובני – דמות מרתקת בפני עצמה שבנמלך מקדיש לה פרק שלם – שהתקיים בסוף 1525 או בראשית 1526. לאחר המפגש מל מלכו את עצמו, נמלט מפורטוגל והחל לחיות כיהודי בגלוי. מיד אחר כך החל מולכו בפעילות משיחית – הגורם הדומיננטי שבזכותו נודע בעולם היהודי בחייו ולאחר מותו – וליבת הספר עוסקת בפעילות זו. עזיבתו את פורטוגל פותחת שלוש שנים עלומות בביוגרפיה של מלכו. בעבר סברו חוקרים כי הוא הגיע מפורטוגל הישר לאימפריה העות'מאנית, שם השלים את השכלתו התורנית והקבלית ועיצב את תודעתו המשיחית. בנמלך מוכיח כי התחנה הראשונה במסעו של מלכו הייתה דווקא איטליה – מהמרכזים היהודיים החשובים והתוססים ביותר באותם ימים – וכבר אז היה בקשר עם מלומדים יהודים אחדים, בהם כאלה שהיו מעורבים בפעילות משיחית, ואף קנה לעצמו תומכים ומתנגדים. רק לאחר ששהה כשנתיים באיטליה ורכש ידיעות משמעותיות ביהדות נסע לסלוניקי, אולי כדי להדפיס שם אחד מספריו, ואולי כדי לצנן את ההתנגדות שהתעוררה נגדו באיטליה.

מכל מקום, בסלוניקי החל מולכו להפיץ ברבים את תפיסתו המשיחית המורכבת, שכללה חישובי קץ והתייחסות נרחבת לדמויותיהם של שני משיחים – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף – או כפי שמלכו מכנה אותו בדרך כלל, משיח בן אפרים – נועד להכשיר את הקרקע לקראת בואו של משיח בן דוד. הוא נועד לפעול בתוך המציאות החומרית וההיסטורית ולהכשיר את הקרקע לקראת בואו של משיח בן דוד שיביא את הגאולה השלמה ואת קץ ההיסטוריה, כפי שכתב מלכו באחד מכתביו:

משיח בן אפרים … יפתח הפתח ויעשה הדרך למשיח בן דוד … ולזה נאה למשיח בן יוסף לעשות הדרך לצדיק שהוא פתיחת הפתח הסתום והתר מוסרות האסור (עמ' 197).

התיקון של משיח בן יוסף בא בעקבות קלקול העולם וקלקול עם ישראל שהתרחשו בשני שלבים – בגן עדן ובחטא העגל. בשני המקרים עיקרו של החטא הוא בחירה בחומר על פני הרוח, ולכן נדרש מהלך היסטורי ממושך של תיקון העולם ששיאו במשיח בן יוסף, עד שניתן יהיה להגיע למציאות המושלמת בימיו של משיח בן דוד. משיח בן יוסף פועל בזירה ההיסטורית, ולמרות שיש לו גם תפקיד רוחני הוא משיח לוחם הפועל בעיקר נגד כוחות הרוע והחומר של העולם הזה. בסופו של דבר הוא גם ימצא את מותו במהלך המלחמה נגד אדום המזוהה העולם הנוצרי, ונגד עמון ומואב המזוהים על ידו עם ישמעאל – ארצות האסלאם. נראה כי מלכו סבר שמשיח בן דוד יקים לתחייה את משיח בן אפרים במהלך השלב הסופי של הגאולה, שבו יתוקן קלקול העולם אשר החל בחטא הקדמוו של אדם וחוה. אצל מלכו היחסים בין שני המשיחים הם מורכבים:

מערכת היחסים שתהיה בין משיח בן אפרים למשיח בן דוד, כפי שהיא עולה מכתביו של מלכו, שונה מן התפיסה הרואה במשיח בן אפרים דמות אפוקליפטית קטסטרופלית ובמשיח בן דוד גואל רוחני בלבד. הניצחון הסופי והמוחלט על האומות יהיה שמור, בתפיסתו של מלכו, דווקא למשיח בן דוד, ומנגד משיח בן אפרים מוצג כמי שעתיד לחולל גם תיקון רוחני פנימי בעם ישראל (עמ' 203).

בנמלך מנתח את מקורות ההשראה של מלכו, ועומד על כך שמדובר במזיגה של תפיסות משיחיות שרווחו בעולם היהודי באיטליה, באשכנז ובאימפריה העות'מאנית עם תפיסות שספג מהעולם הנוצרי. הדבר נכון במיוחד ביחס לשני נושאים: מרכזיותו של החטא הקדמון בתפיסתו המשיחית של מלכו, שאין לה כמעט אח ורע במשיחיות של הוגים יהודים אחרים, והיא משקפת כנראה השפעה של תפיסה נוצרית קתולית שספג בשנות חייו הראשונות; והעיסוק האינטנסיבי בפרשנות משיחית לפרק נ"ג בישעיהו העוסק בעבד ה' הסובל ייסורים ובכך מכפר על חטאי העם – פרשנות המלאה במוטיבים נוצריים מובהקים. תובנה זו מרתקת במיוחד על רקע ההתנגדות העמוקה של מולכו לנצרות שממנה נמלט, דת שעמה אמור משיח בן יוסף להילחם. נראה כי בסופו של דבר כל אדם הוא תבנית נוף מולדתו, ורעיונות שקלט מלכו בצעירותו נותרו בתפיסתו המאוחרת גם לאחר כל הגלגולים שעבר.