בשנים הראשונות לקיומה של המדינה העמידו אותה האיומים הביטחוניים בסכנה קיומית של ממש, וניצחונותיו של צה״ל לא היו מובנים מאליהם. שני ספרים שיצאו לאחרונה לאור בוחנים את ערש הולדתו של הצבא שהצליח, כנגד כל הסיכויים, להבטיח את קיומה של המדינה
ממני אישית לא יצא גנרל
הכשרת הפיקוד הקרבי בצה״ל 1949־1956
שגיא טורגן
יד יצחק בן צבי, תשע״ז, 398 עמ'
כשהצבא החליף מדיו
פרקים בהתפתחות צה״ל בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות 1949־1953
מרדכי בר־און
יד יצחק בן צבי, תשע״ז, 353 עמ'
מדף ספרי הדור הראשון למדינה הוא עשיר ורחב, ולפעמים דומה שאין מה להוסיף עליו. קרבותיו של צה״ל מתועדים היטב, גם אם על חלקם יש מחלוקת; ביוגרפיות של רמטכ״לים וראשי ממשלה אף הן חזון נפרץ. ואולם, רוב העיסוק, מטבע הדברים, הוא במה שרואים: הפעולות הקרביות והצלחתן או כישלונן; מפקדים בולטים לחיוב או לשלילה; וכמובן, הנושא המפורסם של רוח הלחימה של צה״ל, והשיפור הניכר בה בזכות יחידה 101 והצנחנים.
כאשר עוסקים באחורי הקלעים של צה״ל המוקדם, המצב שונה. גם נושא מבנהו של צה״ל וההתרחשויות בו – אלה שעמדו מאחורי משבר רוח הלחימה בצבא, ואלה שעמדו מאחורי פתרונו – בדרך כלל נותר בצל.
ספריהם החדשים של ד״ר שגיא טורגן (גילוי נאות: עמיתי במכללה לפיקוד ומטה) וד״ר מרדכי בראון, שניהם בהוצאת יד בן צבי, שופכים אור על שנותיו הראשונות של צה״ל, על המשברים והקשיים שבהן.,
ליצור מפקדים
ספרו של טורגן, 'ממני אישית לא יצא גנרל', נקרא על שמה של שורה ממקאמה מזלזלת – ובהחלט לא השורה המזלזלת ביותר שבה – שכתב משה דיין והקריא בטקס סיום קורס למפקדים בכירים שעבר ב־1951. הספר סוקר את הכשרת הקצונה בצה״ל מסוף מלחמת העצמאות עד למלחמת סיני, מהיבטים רבים ושונים: הגורמים שהשפיעו על רוח הלחימה, הרכבו של צה״ל באותם ימים, הקורסים השונים – מקורסים למפקדים שאינם קצינים ועד קורסים למפקדים בכירים – ובמיוחד בית הספר לקצינים, בה״ד 1 וקורס הקצינים עצמו. ידוע כי בצה״ל המוקדם שררה מתיחות בין בוגרי הפלמ״ח לבוגרי הצבא הבריטי, אך טורגן מוסיף ומסביר את המצב הבעייתי עבור צה״ל: עזיבה של ותיקי מלחמת העצמאות, חיילים שאינם יודעים עברית או קרוא וכתוב, קשיים כלכליים – ובתוך כל זה מחלוקות על תורות הלחימה, על תוכן הלימודים, על דמות המפקד ועל השיטה שראוי לנקוט בהכשרת מפקדים.
בעזרת מקורות ארכיוניים רבים מפרט טורגן את הקשיים שבפניהם ניצב צה״ל ומראה כיצד התגבר עליהם וכיצד נוצרה ההכשרה בצה״ל – בצורה שאיננה רק חיקוי של צבאות אחרים או קבלת דעתה של אסכולה מסוימת, אלא גם יצירה חדשה, שלהתפתחותה הייתה תרומה ניכרת להתגברות על המשבר בצה״ל ולהצלחה במלחמת סיני.
מתוך התיאור ניכרת חשיבותה של התקופה כתקופה מכוננת ביצירת דפוסי הפעולה של צה״ל, ונראה שבעיות הנחשבות בטעות לחדשות מלוות את צה״ל מאז הקמתו. כך, למשל, הקושי למשוך קצינים איכותיים לשירות קבע לנוכח פיתויי החיים האזרחיים. עוד באמצע 1949 סירב מפקד חטיבת גבעתי לשחרר משירות 42 קצינים מחשש לקריסת החטיבה בהעדר מחליפים, ובסוף 1950 עוד היו חסרים 5,000 קצינים (עמ' 239).
חשיבותו של הספר בתיאור השיטתי של התפתחות ההכשרות בצה״ל. המחבר מציג את הקשיים שעמדו בפני ראשי הצבא, על מנת שמאמצי רפורמה בהכשרות יוכלו להפיק לקחים מההצלחות ומהשגיאות של מאמצים קודמים, גם בנסיבות שונות מאוד, וכדי שידעו עד כמה שונות הנסיבות. כמו כן, הוא מסביר מדוע הפך צה״ל המנצח של 1949 לצבא שהתקשה בביצוע פעולות תגמול פשוטות ב־1953, כיצד השתפר שוב המצב בתוך שנים ספורות ועד כמה הייתה חשובה ההשפעה של המתח בהכשרה בין הנחלת ערכים לאומיים להתמקדות בתורות לחימה.
אין לך מנוי לסגולה?
זו ההזמנות להצטרף למנוי בעברית או באנגלית ולקבל גישה לכל הכתבות באתר, את הגליון המודפס הביתה בדואר ועוד שלל הטבות מפתיעות
כבר מנויים? התחברו
מוזמנים לשתף
