המחזמר 'אסתר המלכה' שכתב נתן אלתרמן נחל כישלון צורב, אבל השיר שבו ליצן החצר מבקש להרדים את שנתו הנודדת של אחשורוש נשאר אתנו מחוץ להקשרו כשיר ערש יפהפה

בשנת 1936 התפרסמו בוורשה 'מגילה לידער' – שירי המגילה – שכתב המשורר היידי הנודע איציק מנגר (מאנגער). ברבים משיריו הוא החיה את סיפורי המקרא כשביקש לספר את הסיפור שלא סופר, לחשוף את הדרמה הפסיכולוגית המלווה את הדמויות והמצויה בין השורות. את יצירתו זו ביסס על מגילת אסתר כשהוא מעביר את דמויותיה לשטעטל היהודי, מוסיף עליהן, ולמעשה כותב מחזה 'פורים שפיל' משלו כמיטב המסורת היהודית האירופית.

 

הקאמרי בעקבות המשורר היידי

בראשית שנות השישים שמע לראשונה שמואל בונים, במאי הבית של תאטרון הקאמרי, את איציק מנגר במועדון תרבות יהודי בפריז. מנגר ביכה את מות התרבות היידית ואת היעדרו של הקהל הרב שהיה לה.

עם חזרתו לארץ שיקע עצמו בונים ביצירתו של מנגר, ומאז ואילך היו לו שני משוררים מועדפים: נתן אלתרמן ואיציק מנגר. כשנתקל ב'מגילה לידער' החל ללחוץ על מנגר לאפשר לו להעלות 'פורים שפיל' על פי השירים. כשמנגר נעתר לבסוף איתר בונים את מועדון החמאם כמקום המתאים ביותר, וגייס משפחת שחקנים אמריקנית דוברת יידיש – פסח, ליליאן ומייק בורשטיין – להעלות את המופע. בסיון תשכ"ה (1965) עלתה ההצגה 'המגילה' לראשונה. העלאת מחזמר ביידיש באמצע שנות השישים במדינה הצעירה שסובבה גב אל הגלויות שמהן צמחה נחשבה לתעוזה של ממש. בשבועיים הראשונים נדמה היה כי הקהל הקבוע של החמאם מדיר רגליו ממנו בגלל השפה, וכי דוברי היידיש לא מוצאים את מקומם בתאטרון שלא נחשב 'שלהם', אבל אז החלו להופיע ביקורות נהדרות בעיתונים, ובראשן זו של מבקר התאטרון חיים גמזו, שנודע בביקורותיו הקטלניות. ההצגה נחלה הצלחה עצומה, היא הועלתה 250 פעמים בארץ, ובונים זכה לביים אותה גם בברודווי ולנדוד אתה באמריקה הדרומית ובדרום אפריקה.

העלאת ההצגה נחשבת עד היום לסנונית הראשונה שהחזירה ליידיש את הלגיטימיות בתרבות הישראלית.

אבל לא רק ליידיש הביאה ההצגה עדנה. הסיפור המקראי של מגילת אסתר נדמה פתאום כחומר תאטרלי בעל פוטנציאל גם בעברית. שנות השישים היו תור הזהב של מחזות הזמר בתאטראות בארץ, ו'המגילה' היה רק אחד מהם. ב-1964 עלה על במת הקאמרי המחזמר 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', גם הוא בבימויו של בונים. היה זה עיבוד למחזה שכתב סמי גרונמן בגרמנית. אלתרמן תרגם אותו כבר ב-1942, אך בתחילת שנות השישים הוסיף לו שירים שהולחנו על ידי סשה ארגוב והוא הפך לאחד ממחזות הזמר המצליחים בישראל בכל הזמנים. בתחילת אותו עשור העלה הקאמרי שתי הצגות נוספות של אלתרמן – 'כנרת, כנרת' ו'פונדק הרוחות' – וגם אליהן נהר הקהל בהמוניו.