פורסם בגיליון 124, תשרי תשפ”א, אוקטובר 2020
בתודה למשפחת שטיינברגר שבזכותה מתפרסמים הדברים, ובמיוחד לאנדרו ומוניקה סימון המתרגמים כעת מגרמנית לאנגלית את זיכרונותיו של שלמה, סבו של אנדרו.
זיכרונות מאת שלמה שטיינברגר מתוך יומניו האישיים
החזן שלמה שטיינברגר בבית הכנסת עדת ישורון בפרנקפורט, 1909על יוסל’ה רוזנבלט, 1901
היו בו כל החוזקות והחולשות שיש בגאון … האש האינסופית של רגשותיו וגדלות הנפש שלו היו שמורות לדבר אחד בלבד. בתחומים אחרים התנהל בנאיביות ילדותית. וירטואוז של מיתר אחד, ספורטאי מצטיין במקצוע אחד שלא יצלח לשום תחום אחר.
… למרות מוניטין שאין שני לו שמר על צניעותו ועל דבקות פנימית. היה בעל לב רך שמצוקתם של חסרי הפרוטה נגעה בו תדיר. בתחילת דרכו נהג לקבל את משכורתו הדשנה במזומן מגבאי הקהילה, ואנשים קשי יום היו אורבים לו ביציאתו משם ויוצאים נשכרים. כשאשתו הביעה את תמיהתה הוא הסביר בתמימות: “ואיך היית יכולה לחיות עם מצפונך אילו רבּ מוישה, חמשת ילדיו ואמו החולה היו נזרקים לרחוב משום שלא היה בידם לשלם שכר דירה?”.
עם שלושה ילדים, הורים מבוגרים ואחים שהיה עליו לתמוך בהם ממשכורתו, גם לרוזנבלט היו צרכים. כל עוד הוטלו עליו רק צרכיהם של נזקקים אמיתיים אשתו חיה עם זה בשלום, אבל אז החלו גם מנוולים שהתחזו לנזקקים לנצל את תמימותו ואשתו נאלצה לאסוף את המשכורת במקומו. ובכל זאת רוזנבלט התעקש להעביר את הטיפים השמנים שקיבל מאוהדיו לנזקקים.
סוד נדיבותו התגלה כאשר משפחת רוזנבלט עזבה והעניים החלו להתלונן ואמרו “איך נשלם את שכר הדירה עכשיו?”. סיפורים דומים חזרו על עצמם גם בהמבורג ובהמשך בניו יורק.
החזן יוסל'ה רוזנבלט
אודישן לחזן בבודפשט, 1906
בימים הנוראים פקד קהל רב את בתי הכנסת הגדולים בערי אירופה ועל כן נשכרו חזנים נוספים לתפילות שנערכו באולמות משניים.
בית הכנסת הזה בבודפשט היה גדול מאוד, והשכר שהוצע בו [לחזן נוסף בימים הנוראים] – 120 גילדן – היה הרבה מעל למקובל. לבסוף [הגיעה השבת שבה] נקראתי להתפלל. זכיתי לתשואות נדיבות, ועוזר החזן אישר מיד שזכיתי בתפקיד. הייתי אמור להגיע לבית הכנסת ביום שלישי כדי לקבל את החוזה הכתוב. כשהגעתי היה שם חזן אחר שהתווכח עם איש הקשר שלי. החזן פנישל [החזן הראשי של בית הכנסת] חזר לאחרונה מפולין … והתברר שהוא שמר את המשרה … עבור גיסו. כדי שפנישל הממורמר לא יפתח בית כנסת מתחרה בקרבת מקום, התקפלו עוזרי החזן הנכלמים ונכנעו ללחץ.
הם ארגנו לי משרה דומה בבית כנסת שהיה קשור אליהם. הפסדתי עשרים גילדן במהלך הזה, אבל המשרה הייתה נוחה. אחרי הימים הנוראים פנישל בא וביקש שאסלח לו. עד מהרה חזרתי לפרשבורג, שם חיכה לי כבוד גדול.
שלמה שטיינברגר שני מימין עם משפחתו, 1928
ועדת איתור בפרשבורג
כשהחזן רוזנבלט עזב את פרשבורג מועצת הקהילה הייתה מודאגת שמא לא ייבחר מחליף ראוי לתפקיד החזן הראשי בקהילה, משום שבוועדה שבחרה את המועמדים לא היו חברים בעלי השכלה מוזיקלית. רוזנבלט הציע כי שלושה תלמידי ישיבה בעלי הכשרה מוזיקלית יוזמנו לאודישנים כדי לבחור חזן חדש לפרשבורג (בהנחה שהמועמד יימצא מתאים מכל בחינה אחרת). השלושה היו ויקטור שלזינגר שהיה בהמשך חזן באמסטרדם, אמיל גרוס – לימים עוזר חזן בהמבורג, ואני שהגעתי לפרנקפורט. קיבלנו מכתב מחמיא מאוד מהמועצה … שהזמינה אותנו בהמלצתו של רוזנבלט לשמש יועצים בוועדה לבחירת החזן.
המועמדים התבקשו להמתין עד שהמומחים הממונים יגיעו. אני עדיין משועשע כשאני נזכר בהלם שהתפשט על פניהם כשנכנסנו. הם ציפו לפרופסורים מהקונסרבטוריום ואנחנו היינו בחורי ישיבה, אבל מהר מאוד הם משכו את הזלזול שלהם חזרה כשאמרנו להם שמה שהם הציגו כלחנים מקוריים שלהם היו למעשה לחנים שכבר פורסמו או בוצעו בהופעות. חלק מהמועמדים אף נסוגו בעצתנו לפני האודישן וגם למדו לקח להיות זהירים יותר.
יום אחד הופיע פנישל לאודישן והוצגנו לפניו כיועצים המוזיקליים של המועצה. “נעים להכיר, בוודאי”, גמגם פנישל בנימוס כשפניו מחליפות צבעים. הוא נתן הדגמה ליכולותיו ואז ביקש מראש הוועדה את חוות דעתנו. כתמיד, מבלי להתייעץ בינינו מראש, היינו תמימי דעים: היו לו איכויות ראויות, אבל הוא לא מוכן לפרשבורג. הוא יוכל להגיע לשלב הסופי, אבל לא ייחשב למועמד רציני.
פנישל ניגש אליי רועד כולו ואמר כי הוא מקווה שזו אינה נקמה. לא, עניתי, בוודאי ששום רגש אינו מעיב על השיפוט שלי, שכן אני ועמיתיי הגענו לאותה מסקנה לגביו. באותה שבת הוא התפלל בלי התלהבות או עונג, בידיעה שכבר נחתם גזר דינו.
‘טורא בטורא לא פגע’, אומר פתגם יהודי, ‘אינש באינש פגע’. מוסר השכל מן הסיפור: עלינו להתנהג תמיד כך שלא נצטרך להימנע ולא לפחד ממפגש כזה.
שלמה שטיינברגר בצעירותו עם אחותו ואביו אריה
