תרבות הפנאי ביישוב הושפעה מאוד מארצות מוצאם של העולים. כמו האחרים, גם העולים מארצות הברית רצו להרגיש בבית. זיכרונות וקטעי עיתונות מימי המנדט מעידים על ניסיונותיהם של יהודה לייב מאגנס ואחרים להנחיל לישראלים את תרבות הבייסבול האמריקני, אך אלה לא הצליחו להשלים את ההקפה, והיוזמה נותרה בגדר זיכרון רחוק

באתר המרשתת של ליגת הבייסבול המקצוענית של ישראל IBL – שפעלה במשך עונה אחת בלבד ב-2007 – מסופר כי הניסיון הראשון להחדרת משחק הבייסבול לארץ ישראל היה ב-1927, בבית היתומים הספרדי בירושלים. נכתב שם כי באותה שנה חילקה אחת המחנכות לילדי המוסד אלות וכדורי בייסבול כדי שיתחילו להתאמן בחצר המוסד, אך הילדים לא הכירו את המשחק ועל כן החלו לשחק עם הכדורים הקטנים והקשיחים כדורגל.

הסיפור על בית היתומים מפתיע, אך כנראה חסר בסיס עובדתי. עם זאת, לשנת 1927 דווקא יש ביסוס. מקורות אחדים מציינים כי משחק הבייסבול המאורגן הראשון בתולדות הארץ נערך ביום שני, ד' בתמוז תרפ"ז (1927), בשעה 16:00, במגרש הכדורגל של קבוצת מכבי חשמונאי ירושלים, בשולי שכונת הבוכרים ושכונת בית ישראל החדשה.

התאריך שנבחר לקיום המשחק לא היה מקרי. באותו יום חל הרביעי ביולי – יום העצמאות האמריקני – ולמשחק נלוותה תחושת חגיגיות הן בשל עצם קיומו של משחק בייסבול ראשון בארץ ישראל והן בשל הבלטת התרבות האמריקנית של רבים ממשתתפיו, ובהם אקדמאים, רופאים, אישי ציבור ואזרחים מן השורה. מי שיזם את קיומו של המשחק – וכנראה שאף התענג עליו יותר מכל – היה ד"ר יהודה לייב מאגנס, נשיא האוניברסיטה העברית, שעל חלקו בדבר כתבה לימים רעייתו:

קיימנו משחק בייסבול בארבעה ביולי. דוד [מאגנס, בנה של הכותבת] היה המאמן, ואף הצליח לאסוף 18 שחקנים אמריקנים ביום הנפלא. הקונסול האמריקני זרק את הכדור הראשון, יהודה – הקפטן של קבוצת האדומים – נחשב לגיבור המשחק לאחר שחבט חבטה משולשת ורץ בזריזות לבסיס השלישי (Beatrice L. Magnes, Episodes: A Memoir, p. 92).

לאחר הניסיון הראשון והמוצלח נראה היה לכאורה כי מאגנס הצליח לייבא את תרבות הבייסבול לארץ ישראל ולהנכיח בקרב היישוב העברי את התרבות האמריקנית העממית שעליה גדל והתחנך מצעירותו.

 

משחקנו הלאומי

יהודה לייב מאגנס נולד בסן פרנסיסקו ב-1877 למשפחה אמריקנית גאה. אביו דוד עקב באדיקות אחר ליגות הבייסבול המקצועניות שעשו באותן שנים את צעדיהן הראשונים במזרח ארצות הברית. כשמהשפחה עברה לאוקלנד הסמוכה הצטרף מאגנס הצעיר באופן טבעי לקבוצת הבייסבול של בית הספר התיכון שבו למד והיה לאחד המגישים הבולטים. לפחות בהזדמנות אחת זכה לתהילה רגעית כשהוביל את קבוצתו לניצחון על היריבה המרה מתיכון אחר.

בהמשך למד באוניברסיטת סינסינטי, הוכשר לרבנות בהיברו יוניון קולג' והמשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה. עם חזרתו לארצות הברית החל לעסוק בפעילות רבנית, חינוכית, ציונית ופציפיסטית מגוונת. ב-1922 עלה עם אשתו וילדיו לארץ ישראל, ותוך שנים אחדות הפך לאדם המזוהה ביותר עם ייסודה של האוניברסיטה העברית בירושלים ועם הנהגתה בעשרות השנים הראשונות.

עם עלייתו ארצה ביקש מאגנס להחדיר לתרבות היישובית המקומית, שהושפעה בעיקר מהתרבות המזרח אירופית והבריטית, גם רכיבים שונים מהתרבות האמריקנית. בין השאר הוא ניסה להקים בירושלים לראשונה בית כנסת לא אורתודוקסי בעל גוון אמריקני, ולהחדיר לחיי האוניברסיטה הצעירה רכיבים תרבותיים וספורטיביים שהכיר מלימודיו האקדמיים בארצות הברית. לצדו פעלו בהקשרים אלה אישים נוספים ממוצא אמריקני שעלו אף הם ארצה באותו זמן, ובהם גם הנרייטה סאלד, מידידותיו של מאגנס, ששיתפה עמו פעולה במגוון תחומים.

לקראת קיומו של משחק הבייסבול הראשון פורסמו מודעות מקדימות בעיתון 'פלסטיין בולטין' – העיתון המקומי המוביל בשפה האנגלית שקהל קוראיו היה עשוי להתעניין בכך. עיון במודעות, לצד קריאת תיאורו המפורט של ויליאם שַק, אחד המשתתפים, שפורסם ב-1949, מאפשר לצייר תמונה מהימנה ומלאה למדי של המשחק.

המשימה הראשונה הייתה איסופם שחקנים המכירים את חוקי המשחק ויכולים להשתתף בו במידה סבירה של הצלחה. המארגנים תרו אחרי מועמדים מתאימים ברחבי הארץ, ומצאו אותם בירושלים, בתל אביב, בחיפה, באל-עזריה ובמוסד חינוכי דתי ברמאללה. אחד השחקנים שגויסו היה שמואל (לו) לובר, מייסד בית הכנסת ישורון ומזכירו לשעבר של מושל העיר הבריטי רונלד סטורס. במהלך חיפוש השחקנים נמצאו גם מחבטים וכפפות מתאימות, ולקראת המשחק נערכו אימונים אחדים בחצר קתדרלת סנט ג'ורג' שבמזרח ירושלים.

ביום המשחק התאסף במגרש קהל גדול מעט מהצפוי, שהצטייד מראש בשתייה ובמגוון אמצעי עידוד מקובלים. בראש קבוצת האדומים הועמד מאגנס, ומולו בראש הכחולים הוצב ד"ר אפרים בלוסטון, מראשי הדסה. השופטים היו פרופ' אדגר רוזנאו (לימים נפתלי רוזנן) והכומר הארכאולוג ד"ר רומיין בוטַן, ואת הכדור הראשון המסורתי זרק הקונסול האמריקני המקומי אוסקר הייזר.

אחדים מהנוכחים סיפרו על אתגר לא צפוי שהתעורר לקראת פתיחת המשחק, לאחר שפרשים ערבים שעברו במקום הותירו על המגרש ובסביבתו שובל לא נעים של גללי סוסים. אך עד מהרה נרגעו הרוחות והמשחק החל. הנוכחים ראו באירוע בעיקר הצלחה ארגונית ואישית של מאגנס שאף חגג באותו יום את יום הולדתו החמישים. ניצחונה הגורף של קבוצתו עוד הוסיף לשמחה. אין ספק שלמשחק הייתה כאמור גם הצהרה תרבותית:

המשחק היה הצלחה אדירה. נהנינו, ציינו שני ימי הולדת, והשתלנו [בארץ ישראל] את התחביב הלאומי שלנו (William Schack, "On the Horizon: Opening Game in Zion", Commentary, April 1949).