.שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי
דוד אסף, עם עובד, תש”ף, 448 עמ’
פרופ’ דוד אסף הוא חוקר של יהדות מזרח אירופה וגם בעל הבלוג הפעיל עונג שבת, שבו הוא מפרסם מכל הבא ליד ובין היתר גם לא מעט על שירי זמר אהובים. הספר מוקדש ל-18 שירים – רובם אכן עבריים כפי שכתוב בכותרת המשנה, אבל יותר משליש מהם ביידיש – שהמחבר מספר עליהם בלשון חופשית, וגם הבחירה במה להתמקד היא חופשית למדי. אלה השואלים את עצמם מי מתחבא מאחורי הכותרת הסתמית ‘לחן עממי’, המסתובבים לחפש את ‘עיירתי בלז’, התוהים אם מוטל פרדקין ממסחה באמת הרים פרד והמתפלאים למה אין כמו יפו בלילותֶ’ה ולא סתם בלילות – ימצאו את התשובה בספר הזה.
היד הקלה שבה נכתב הספר מובילה את הכותב ואת הקוראים לאינספור אנקדוטות ופרטי מידע מעניינים יותר ומעניינים פחות. את הספר מלווה גם בלוג במרשתת המאפשר לקורא לשמוע את הקולות בהקשריהם ההיסטוריים. מחירו של ארגון הספר סביב נוסטלגיה הוא היעדר מיקוד. פרקי המסע יכולים להתחיל בגרסה המלאה של השיר העצוב שנכתב ברוסית, להמשיך לעיבוד, להתגלגל משם לנסיבות שבהן שמע אותו פעיל תרבות בונדיסטי בקייב שתרגם אותו ליידיש, ומשם לתיאור חייו של החרזן הציוני הנשכח שהתאים ללחן מלים העוסקות בארוחת הצהריים הנודעת באכסניה ביפו. משם יכול הסיפור להתגלגל לגיסו של אותו חרזן שאינו קשור לשיר אבל שמו נודע לתהילה בעניין אחר, ומשם לסקירה של עיבודים הומוריסטיים של השיר כיד הדמיון הטובה על תלמידי בית ספר אי שם ועל מחלקות פלמ”ח אי כאן. כל זה בלי להתרשל מלהתעכב על מה שאמר זמר קאנטרי אמריקני ידוע לתהילה שביצע פעם את השיר בנסיבות מרגשות.
הדברים נכתבים בידענות גדולה ומתוך סקרנות מדבקת כלפי התופעה התרבותית המגוונת והעשירה שבה מעורבים שירים עממיים. מי שאינו מכיר את השירים עשוי לשאול את עצמו מה לי ולכל הררי הפרטים האלה, אבל מי שהשירים האלה משובצים בנוף חייו ימצא עצמו שותה את הספר בצמא.