גיליון 17 | תשרי תשעב | אוקטובר 2011

הצייר שיצא מהגטו // ימימה חובב

אירופה של העת החדשה פתחה בפני היהודים אפשרויות חדשות. אחד הראשונים שניצלו אותן היה מוריץ אופנהיים, שהיה לצייר הראשון שלא רק שלא התכחש ליהדות אלא אף רתם את אמנותו למאבק לשוויון זכויות ליהודים. סדרת ציורים מסוף ימיו מספקת תיעוד מוחשי מרשים של הקהילה היהודית בגרמניה

 

מאה השנים הטובות // רחל צרפתי

גלויות ‘שנה טובה’ הן תופעה היסטורית ותרבותית קצרת טווח. הן נוצרו לפני כמאה שנה והן הולכות ונעלמות עם חדירת אמצעי התקשורת הווירטואליים של ימינו. האיורים שעל גבן מצליחים לסכם בתמצית את האירועים שעברו על העם היהודי במאה השנים הסוערות ורבות התהפוכות הללו

לקריאת המאמר המלא בגרסה האלקטרונית

 

אמונה בוערת // אדם צחי

יום הכיפורים מתקרב. עוד מעט יימלאו בתי הכנסת מתפללים. מאז מלחמת יום הכיפורים תקיעת השופר נדמית לרבים כצפירת הסירנה ההיא, והבכי והתחנונים כזעקות השבר ההן. העמידה לפני בורא אור תהיה אותה העמידה שלפני יוצר חושך

 

נטישה מרצון // תמי גוטליב

יהודי קוצ’ין רואים בעצמם צאצאים של סוחרים שהגיעו להודו עם המלך שלמה. עם קום המדינה, לאחר מאות שנים שבהן חיו בשלווה ובכבוד, מכרו את כל רכושם והתכוננו לעלות ארצה. ביורוקרטיה שתורצה בחשש בריאותי, ואשר ריח כבד של אפליה עדתית עולה ממנה, עיכבה את עלייתם במשך שלוש שנים כאובות

 

אפרטהייד יהודי // אליהו בירנבאום

יהודי קוצ’ין נחלקו במשך דורות לשתי קבוצות – ‘השחורים’ ו’הלבנים’ – כאשר אחת מפלה את השנייה בסוג של אפרטהייד יהודי, עד כדי כך שהלבנים כלל לא ראו בשחורים יהודים. היעלמות הקהילה בעשורים האחרונים אילצה את שרידיהן של שתי הקבוצות לגשר על הפערים ולהתקרב אלה לאלה

 

מנבכי הארכיון

מומר להכעיס // הדסה אסולין

מידע רב שהיה חסר על המומרים הרבים שהיו ברוסיה הצארית הולך ומתגלה בעשורים האחרונים עם פתיחת הארכיונים של ברית המועצות לשעבר. מכתב שכתב אבי-זקנו של לנין, יהודי מומר, לצאר ניקולאי הראשון, מגלה פרק בעולמם התרבותי של יהודי רוסיה במאה ה-19

 

אחינו אתה (מדור נומיסמטי) // איתמר עצמון

מי היה המלך אגריפס? המטבעות שטבע שופכים אור מסוים על דמותו המורכבת

 

ביקורת

מרים, מ”י ברדיצ’בסקי

אצל וסיפורים אחרים, אורי ניסן גנסין

בית הדין של אבא, יצחק בשביס-זנגר // עשהאל אבלמן