המקרא מזכיר את האמורים לעתים קרובות אך רק בצורת היחיד “האֱמורי”, והוא מתייחס למוצאם של עמים שונים. כך למשל, הכינוי הרווח “סיחון מלך האמורי” (לדוגמה: במדבר כ”א, כ”א) צריך להתפרש במובן “סיחון, המלך האמורי”, כלומר: שעמו ממוצא אמורי. האמורים, כך מסבירים המחברים, הוא שם כולל לקבוצות אוכלוסיה שמית-מערבית שישבו ברחבי האזור כבר למן האלף השלישי לפסה”נ. בתחילת הספר סוקרים המחברים – אחד מהם אשורולוג והאחר חוקר המזרח הקרוב הקדום – את המרחבים ואת האוכלוסיות השונות שחיו באזורים אלו בתקופה המדוברת. בפרק הרביעי אפשר למצוא דיון מתודי חשוב מאין כמוהו למתעניינים בתולדות המזרח הקרוב הקדום, ובו מסבירים המחברים בפירוט את הדרכים השונות שהמחקר ההיסטורי נוהג למדוד בהן את הזמן בתקופה המדוברת. הם מסבירים בהרחבה את העיגון של שיטות אלה באירועים אסטרונומיים דוגמת ליקוי חמה או בהקבלות לאירועים מוכרים המתועדים אצל עמים אחרים, וכן תיארוך באמצעים טכנולוגיים כמו ספירת טבעות עצים. לפרק זה חשיבות רבה לכל המתעניין בתולדות העולם העתיק.
ציור קיר של פקיד גבוה. מארי, סביב 1780 לפסה"נ, WCCהספר מביא גם דוגמאות לכתובות מעניינות בתרגום בהיר עם הסברים, כמו למשל הכתובת של אידין-סין מלך סימוּרּוּם ששכנה ממזרח לחידקל בשליש הראשון של האלף השני לפסה”נ.
בחלק השני של הספר, הנקרא “ערים, שושלות ומלכים: היסטוריה מדינית“, סוקרים המחברים בפירוט את ממלכות מסופוטמיה וסוריה, תוך הבאת כתובות מן הממצאים הרבים מאזורים אלה. רבים מנוסחים אלה עשויים להיות מוכרים מאוד לקורא המצוי במקורות ישראל. כך, למשל, תיאורים מן ההמנון האפּי לזימרי-לים מלך העיר מארי דומים מאוד לתיאורי הא-ל במקרא, ודברי הנבואה וההמנון למלך בבל חַ’מוּרָפִּי נשמעים דומים מאוד לסיומה של תפילת “עלינו לשבח”. בסוף הספר ביבליוגרפיה עשירה מאוד ומפתחות מפורטים של שמות האֵלים הנזכרים בספר, השמות הפרטיים, שמות מקומות, מושגים מדיניים ושבטיים ומפתח מקורות. זהו ספר מקיף וחשוב מאוד לכל המתעניין בתולדות המזרח הקרוב בתקופות שלפני התנחלות ישראל בארץ ובראשיתה.
-האמורים
מסופוטמיה בראשית האלף השני לפנה”ס
נתן וסרמן ויגאל בלוך
כרמל, תשע”ט, 527 עמ’