כשנודע לשרלוטה סלומון שאמה התאבדה – בדומה לדודתה, לסבתה ולנשים נוספות במשפחתה – היא החליטה להמשיך לחיות ויהי מה, לחיות באמצעות הציור. באירופה הכבושה תחת המגף הנאצי היא ציירה בקדחתנות את תולדות חייה כדי להיאחז בחיים

סצנה פסטורלית: אישה צעירה מציירת על חוף הריביירה הצרפתית. אלא שהפסטורליה היא מעטה חיצוני המכסה על מציאות מרה. השבועות האחרונים היו גיהינום מתמשך. תחילה ניסיון ההתאבדות של סבתה; רק בנס הצליחה להציל אותה מחבל התלייה. אחר כך התקף הזעם של סבה שהטיח בה מתוך טירוף של כאב אמת שהוסתרה ממנה במשך שנים: ניסיון ההתאבדות של סבתה לא היה הראשון במשפחה. קדמה לו סדרת התאבדויות של רבים מבני משפחתה, ששיאה היה התאבדותה של אמה שבמשך שנים האמינה כי נפטרה מסיבוך של מחלת השפעת.

העולם התערער באחת. מי היא, אם כל חייה עברו עליה בשקר? וכאילו לא די בזה המשיכו האסונות לרדוף אותה בזה אחר זה: ניסיון ההתאבדות הבא של סבתה עלה יפה; אחר כך שבועות של מעצר במחנה המעצר גירס; צרפת נופלת בידי הנאצים; ואז התלאות של מסע הנדודים חזרה והמשבר. אם במשך דורות בוחרים בני משפחתה – בעיקר בנות משפחתה – לשים קץ לחייהם, מדוע לא היא? תחושת הריקנות מאיימת להטיל גם אותה אל התהום. אבל ד"ר מורידיס הרופא מתבונן עמוק לתוך נפשה ואומר לה – עלייך לצייר. ופתאום הכל מתבהר. עליה לצייר.

מסביב משתוללת מלחמה. בעולם שולטות מפלצות אדם שמטרתן לחסל אותה ואת כל בני עמה. אבל היא מציירת על חוף הים. מציירת ציורים ורושמת טקסטים. עבור הצופים-הקוראים העתידיים היא מתארת את תהליך היצירה:

אפשר לדמיין איך נוצר רצף הדפים הזה: מישהי יושבת על החוף. לפתע היא שומעת מנגינה באוזן הפנימית. היא מתחילה לזמזם, ואז היא מתרשמת שהמנגינה מתאימה להפליא לדימוי החזותי שעל הנייר. המלים מתגבשות במחשבתה, ואז היא שרה את מלות המנגינה בקול רם שוב ושוב, וכל העת ידה רושמת דימוי ומלים, וכך הציור קורם עור וגידים. תכופות היא מציירת עמודים אחדים המתפתחים לדואט או לקולות אחדים כאשר לכל גיבור טקסט שונה, וכך נוצרת מקהלה (מרי לוונטל פלסטינר, 'מציירת את חייה – שרלוטה סלומון בצל הנאצים', עמ' 176).

כאשר האלטרנטיבה היא התאבדות, שרלוטה סלומון בוחרת לברוא את חייה מחדש מתוך היצירה.

 

מלאך מכונף

במובנים רבים החל סיפור חייה של שרלוטה סלומון עם סיום חייה של שרלוטה אחרת – דודתה שרלוטה גרינוולד. משפחת גרינוולד הייתה משפחה טיפוסית של יהודים בורגנים – אינטלקטואלים אמידים שיהדותם מוצנעת. הסב, דוקטור לודוויג גרינוולד, והסבתא מריאן לבית בנדה העניקו לבנותיהן פרנצי ושרלוטה את מיטב החינוך האירופי הבורגני, והבנות גדלו לתפארת. אלא שמשהו השתבש, וב-1913, בהיותה בת 18, קפצה שרלוטה מגשר אל הנהר וטבעה למוות. התאבדויות היו תופעה שכיחה למדי בקרב בני המעמד הבורגני בגרמניה באותה תקופה. בקרב יהודים היה שיעור ההתאבדויות גבוה במיוחד, ובקרב יהודיות הוא היה גבוה עוד יותר. אבל המקרה של שרלוטה לא היה רק בגדר הסתברות סטטיסטית מצערת, שכן העובדה שקדמו לה כבר בני משפחה אחדים במעשים דומים הפכה את התאבדותה לחלק מדפוס משפחתי מעורר דאגה.

פרנצי, האחות הבוגרת, הטמינה בהדרגה את האבל על אחותה האהובה עמוק בחדרי נפשה ושבה לחיים. ב-1915 בחרה להתנדב כאחות רחמנייה בשדות הקטל של המלחמה הגדולה. כעבור זמן מה פגשה באלברט סלומון, מנתח צעיר שגם הוא היה יהודי במוצאו אך גרמני מבחינת זהותו התרבותית. אלברט היה חדור מטרה – להתקדם בזירה המקצועית ולהפוך ביום מן הימים לפרופסור למדע הרפואה. האחות הצעירה שעבדה לצדו לא עוררה בו עניין, אבל הגורל רצה אחרת. לימים תנציח בתם בכתב ובציור את רגע התאהבותם הגורלית. המנתח נתקף עיטוש טורדני בשעה שידיו פשפשו בחלל בטנו של חייל פצוע על שולחן הניתוחים. האחות הצעירה מיהרה לקנח את אפו במטפחת, והשאר היה להיסטוריה.

השניים נישאו כעבור שנה, למורת רוחם של הוריה שסברו כי אלברט, היתום משני הוריו, הוא בחור קרתני שאינו ראוי להסתפח על משפחת גרינוולד המכובדת. לחתונה הגיעו, כפי שתיארה אותם נכדתם כעבור שנים, כשהם עוטים ארשת של לוויה.

הוריה לעתיד של שרלוטה רכשו דירה ברובע שרלוטנבורג שבברלין. את חודשי ההיריון עברה פרנצי לבדה כשאלברט עדיין שירת בחזית, אבל גם לאחר לידתה של שרלוטה ב-1917 וגם לאחר סיום המלחמה שהה אלברט רוב שעות היום בעבודתו, מבקש לכבוש פסגות מקצועיות חדשות, ואילו פרנצי נשארה בבית לבדה עם בתה שהלכה וגדלה לנוכח מצבי הרוח המשתנים של אמה.

תכופות … הייתה פרנציסקה לוקחת את הילדה למיטתה ומספרת לה על החיים הנהדרים בשמים, בעולם הבא, שאליהם היא כה עורגת. היא נהגה לשאול את שרלוטה אם המחשבה שאמה תהפוך למלאך מכונף תשמח אותה. כן, שרלוטה אכן חשבה שזה יהיה נפלא, אולם ביקשה מאמה שלא תשכח להניח בשבילה מכתב – באופן אישי בדמות מלאך – על אדן החלון של שרלוטה, שיתאר כיצד באמת נראים הדברים שם למעלה (שם, עמ' 29).

כשהייתה שרלוטה – לוטה – בת שמונה, ניסתה אמה לראשונה להפוך למלאך באמצעות נטילת רעל. בעקבות ניסיון ההתאבדות שנכשל היא הועברה להשגחה צמודה של אחות רחמנייה בבית הוריה, אבל ברגע אחד של חוסר תשומת לב מצד האחות מצאה פרנצי את דרכה אל החלון, ודרכו אל השמים.