-ספרות חז”ל הארץ-ישראלית
מבואות ומחקרים, שני כרכים
מנחם כהנא, ורד נעם, מנחם קיסטר, דוד רוזנטל (עורכים), יד יצחק בן-צבי, תשע”ח, 732 עמ’
*
להתחיל מהעובדות
ספרות חז”ל רחבה מיני ים, היקף המחקר העוסק בה מראשיתה של תנועת חכמת ישראל בגרמניה באמצע המאה ה-19 הוא עצום, ועבר תהפוכות מאז שהחל. המשנה, התוספתא, התלמודים והמדרשים אינם כוללים מבואות, וגם המחקרים הנכתבים סביבם מניחים תמיד ידע מוקדם. שני כרכי המבואות שלפנינו מסייעים בידי הקורא המכיר את ספרות חז”ל במידה זו או אחרת להגדיר את סוגי הספרות ואת הסוגיות המרכזיות שבהן עוסקים חוקריה בדורות האחרונים. ההתמקדות בארץ ישראל אמנם מוציאה מהדיון את התלמוד הבבלי, אך הוא מוזכר כבדרך אגב בחלק מהמאמרים כמקור להשוואה ולעתים גם כמקור להשראה. אין ספק שנדרש קובץ מחקרים מקביל גם על התלמוד הבבלי והספרות המתייחסת אליו.
הקובץ כולל 22 מאמרים שנכתבו על ידי החוקרים הבכירים בתחום הספרות התלמודית. הכרך הראשון כולל מבואות לחיבורים השונים: משנה, תוספתא, תלמוד ירושלמי, מדרשי הלכה, מדרשי אגדה, מגילת תענית, סדר עולם רבה, הגדה של פסח ותרגומי המקרא. בכרך השני נדונים נושאים הקשורים לספרות חז”ל הארץ ישראלית: תפילה, הלכה, מסורות היסטוריות, לשון עברית וארמית, אוצר מלים, מאגיה והיחס לספרות של אבות הכנסייה הנוצרים. בכל פרק מובא סיכום המחקר באשר לעובדות בסיסיות כמו כתבי יד והמסורות הגלומות בהם, יחס בין טקסטים ולעתים גם מחלוקות מחקריות ודיון מדעי עם הערות מפורטות המפנות למחקרים קודמים.
מאמרו הפותח של ישי רוזן צבי “מבוא למשנה” עוסק במאפיינים הספרותיים והצורניים של ספרות חז”ל, אך נוגע גם בדפוסי החשיבה של חכמים כפי שהם משתקפים במשנה, כגון שילוב סנקציות ועונשים ברשימת חובות ואיסורים הלכתיים, או הגדרת עיקרון משותף להלכות אחדות. המאמרים האחרים עוסקים בעיקר בעובדות ולא בפרשנותן: מיון החיבורים, המועד שבו חוברו או נמסרו בעל פה, היכן נשתמרו, היחס בין כתבי היד השונים, השפעות בין החיבורים השונים ולעתים גם נושאי החיבורים.
אחדים מהמאמרים כוללים רשימות וטבלאות ארוכות שמטרתן לרכז מקצת מהנתונים הללו. ניסיון להחיות מעט את הנתונים ניתן למצוא במאמרם של מנחם הירשמן ותמר קדרי על מדרשי האגדה, שבו הם משלבים דוגמאות מהמדרשים ומנתחים אותן בקיצור. הם מונים מאפיינים רטוריים ושיטות מדרש, ואף עוסקים בקהל היעד של המדרשים. היחס בין המדרש והתופעה החברתית הכללית של חז”ל לבין בית הכנסת נדון כבדרך אגב במאמרים אחדים, והיה ראוי לייחד לו פרק נפרד. ככלל, הממצא הארכאולוגי לא נדון באופן שיטתי בפרקי הספר, אך התייחסויות נקודתיות אליו פזורות בין הפרקים, וצילומים נאים של ממצאים רלוונטיים משולבים בדפי הספר.
קווים לדמותם של חז”ל
מפרקי הספר עולים מאפיינים כלליים של ספרות חז”ל הארץ ישראלית. בכל אחד מהחיבורים המרכזיים של חז”ל מצוי אוסף נרחב של מסורות ומחלוקות, ועורכיהם לא ניסו להשליט גישה הלכתית או תפיסתית אחת, או להעצים חכם אחד על פני האחרים. הם דגלו בריבוי קולות, דרשו את אותם פסוקי מקרא בדרכים שונות וקיבלו הבדלים מסוימים בתפיסות ההלכתיות.
המשנה, התוספתא ומדרשי האגדה, ובמידה פחותה גם מדרשי ההלכה, עברו תהליכי עריכה מורכבים שהתרחשו כנראה בעל פה. במובן מסוים אפשר לומר כי עורכי החיבורים התלמודיים הם למעשה מחבריהם האמיתיים. גם לאחר העריכה חלו בחיבורים במאות השנים הבאות שינויים ושיבושים כתוצאה מההעתקות הרבות במקומות שונים. מטרת רוב פרקי הקובץ היא לנסות למיין ולמפות כל חיבור לגופו, לאפיין ולהגדיר אותו.
הפרקים העוסקים בלשון מציגים רבדים ייחודיים של הלשון העברית והלשון הארמית שהתפתחו מלשון המקרא, ובתוכם מגוון להגים וניבים שהתפתחו בבבל ובארץ ישראל לאורך התקופה הארוכה של ימי התנאים והאמוראים. התנאים והאמוראים הושפעו מהיוונית ששימשה את יושבי ארץ ישראל ושכנותיה, ולעתים גם מהלטינית.
המידע האצור במאמרים אלה חשוב מאוד, על אף שאין מדובר במחקרים חדשים אלא בריכוז מידע עדכני ומסודר בספר אחד במטרה להקל על הלומדים ועל החוקרים. קשה מאוד להכיר את ספרות חז”ל, קל וחומר לחקור אותה, ללא היכרות עם הבסיס העובדתי שלה.
המוזאון היהודי בגירונה, ספרדמחקר התלמוד הקלסי עסק בעיקר בבירור השתלשלותו ההיסטורית של הנוסח. כתב יד של התלמוד הירושלמי
עם הפנים להמשך
דווקא ספר המסכם את הידע המחקרי הבסיסי ומגדיר את היסודות של הספרות התלמודית עשוי לגרום לקורא לחשוב על השלב הבא: הבנת עולמם הדתי והתרבותי של חז”ל. ואכן, חוקרים לא מעטים בדור האחרון אינם מסתפקים בבירור העובדות הבסיסיות ועוסקים בהיבטים הפרשניים והתרבותיים של חז”ל. כך למשל מבנה של מסכתות שלמות או של פרקים במשנה מתברר כבעל מטרה ומסר המיועדים לצאן מרעיתם של החכמים. הקשרים בין מדרשים שונים מלמדים על צורת חשיבה חדשה ועל פרשנות מחודשת של בעלי המסורות או של עורכי המדרש. ניתוח ספרותי של אגדות חז”ל מגלה מסרים מורכבים החבויים בהם. סיפורים על מעללי חכמים מלמדים על יחסם של בעלי המסורות או של העורכים לעושר, לכבוד ולהיררכיה חברתית בין החכמים לבין עצמם ועל היחסים בינם לבין בני העם הפשוט. שיטת המסירה של חכמים מעידה אף היא על עולמם התרבותי. ניתן לחקור את ספרות חז”ל גם דרך השתקפותה בתרבות החומרית של תקופתה ובעזרת ממצאים ארכאולוגיים – כלים, בגדים, מזון, מבנה הבית, הכפר, העיירה והחלקות החקלאיות.
שלב נוסף שאמנם אינו מחקרי אקדמי אך חשיבותו רבה מאוד הוא הפיכת עולמם של חז”ל לרלוונטי לחברה ולתרבות בת זמננו. כשם שהדרשנים הקדומים והדרשנים המודרניים השתמשו במצע הספרותי שהיה לפניהם, פירשו אותו והחילו אותו על סוגיות בנות זמנם, כך נקראים גם פרשנים תרבותיים ומורים כיום להידרש לספרות חז”ל ולהסב אמירות, מסורות ומסרים לעולמנו ולתרבותנו במאה ה-21. שיטה זו הייתה מקובלת על רבנים ועל דרשנים במרוצת הדורות, אך יש לה שותפים גם מחוץ לעולם המסורתי. חז”ל אמנם עסקו קודם כל בהלכה, אך לצד זה התייחסו גם לסוגיות הערכיות שעלו בזמנם. התמודדותם עם דילמות אנושיות וחברתיות היא חכמה, רגישה, מסקרנת ולעתים אף מאתגרת מבחינה תרבותית, וניתן להעשיר באמצעותה את התרבות הישראלית היהודית.
ספר עב כרס זה הוא קרש קפיצה חשוב לכל המבקש להכיר את ספרות חז”ל במטרה להפוך בה ולדרוש בה מחדש.