הוא התחיל בשירות צבאי במשרה חלקית ולא התבלט כקצין זוטר, אבל כשניתנה לו הזדמנות לתכנן את הקרב בעצמו הוא פרץ דרך חדשה. במלחמה שבה טרומפלדור וז'בוטינסקי חלמו על גדוד עברי ושירתו כקצינים בריטים זוטרים ג'ון מונש הוביל אוגדות אוסטרליות לניצחונות מזהירים

סר ג'ון מונש זוכה כיום באוסטרליה לכבוד הראוי לו. דיוקנו של הקצין היהודי שפיקד על הכוחות האוסטרליים בצרפת במלחמת העולם הראשונה והיה מופת למנהיגות צבאית מופיע על שטרי כסף בארץ מולדתו ועל שמו קרואים רחובות, אוניברסיטה ואפילו עיר קטנה באוסטרליה.

ההתעניינות בקורות חייו של מונש החלה רק ב-1958, לאחר שבמדינת ויקטוריה – אחת המדינות המרכיבות את אוסטרליה – הוחלט להקים בעיר הבירה מלבורן אוניברסיטה על שמו. רק בשנות השמונים הופיעו ספרי ביוגרפיה ראשונים על מונש, שכן צאצאיו מנעו עד אז גישה למכתבים ולחומרים פרטיים נוספים. ברבות השנים הפכה דמותו לאגדה, לאחר שהישגיהם של כוחות אנז"ק – הגיס המשותף של האוסטרלים והניו זילנדים – במלחמת העולם הראשונה באירופה נזקפו לזכות יכולתו הפיקודית. לשיא מעט מוגזם הגיעו הדברים באביב 2018 כאשר בכפר הצרפתי וילר-ברטונה (Villers-Bretonneux) הוקם 'מרכז ג'ון מונש' לשימור מורשת החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. בטקס נאמו ראשי הממשלות של צרפת ואוסטרליה, והאחרון ייחס למונש את ניצחונם של חיילי אנז"ק בקרב שנערך בכפר, על אף שמונש כלל לא היה באזור באותה עת.

בניגוד לכבוד שמונש זכה לו באוסטרליה ובצרפת, במדינת ישראל כמעט שאין אזכור לפועלו. זאת למרות שהיה הגנרל היהודי המצליח ביותר ובעל הדרגה הצבאית הבכירה ביותר בצבא לא יהודי בעידן המודרני, ולמרות שלאחר שובו משדה הקרב שימש נשיא ההתאחדות הציונית באוסטרליה.

 

מחפש את מקומו

ג'ון מונש נולד ב-1865, הבכור מבין שלושה ילדים במשפחה יהודית שמוצאה מקרוטושין, עיר בחבל פוזן שבפרוסיה המזרחית (היום פוזנן שבפולין). אביו היגר לאוסטרליה ב-1854, אך שב ב-1863 לפרוסיה כדי להתחתן. הוא הביא את רעייתו הטרייה למלבורן, שם נולד ג'ון. הוריו של ג'ון לא הקפידו על אורח חיים דתי, אך הם ערכו טקס בר מצווה לבנם והוא אף היה חבר במקהלת בית הכנסת של מזרח מלבורן. בבית הספר התגלה כתלמיד מצטיין, הוא ניגן בפסנתר, שיחק שחמט ואהב מאוד תאטרון. ג'ון נהג ללכת להצגות פעמיים בשבוע, ולא אחת התגנב לשם כך מהבית על אף התנגדותה של אמו.

ב-1884 החל מונש ללמוד באוניברסיטת מלבורן, ובמהלך לימודיו האקדמיים נפלה אמו למשכב ואחותו מטילדה נטלה על עצמה את עול ניהולו של הבית. כדי לסייע לאחותו החל לעבוד כמהנדס מתלמד בפרויקטים לבניית מסילות ברזל ולהקמת גשרים. עבודתו ומצבה הכלכלי של משפחתו עיכבו את סיום לימודיו לתואר ראשון בהנדסה, והוא קיבל אותו לבסוף ב-1891.

ג'ון נודע כאוהב נשים, וב-1888 עורר שערורייה כאשר החל לנהל רומן עם אנני גבריאל, אישה נשואה ממוצא לא יהודי שאִתה קיווה לברוח. הוא נותר בקשר עמה גם לאחר שהתחתן ב-1891 עם חנה ויקטוריה מוס, ואף לאחר הולדת בתם היחידה ברטה ב-1893. ייתכן שהרומן המתמשך היה אחד המניעים בהחלטתה של משפחת מונש שלא לחשוף את מסמכיו הפרטיים עד לפטירתה של בתו ב-1979.

בשנות התשעים המשיך ג'ון מונש בלימודיו האקדמיים. הוא השלים תואר שני בהנדסה ותארים ראשונים במשפטים ובאמנויות, אך קבלת התארים בפועל נדחתה עד שהשלים את חובו לאוניברסיטה. מצבו הכלכלי לא היה מזהיר, אך השתפר קלות ב-1897, כאשר החל להופיע בבתי משפט כעד מומחה להנדסה, ולשמש עורך דין בתחומי הנדסה ובנייה. במקביל עסק בייצור צינורות בטון ובבניית גשרים, אבל החברה שהקים עם שותפים דשדשה בעקבות קריסתו של אחד הגשרים שהקימו – דבר שחייב אותם לבנות אותו מחדש על חשבונם – ובשל מוסר תשלומים ירוד של לקוחותיהם. ב-1905 החלה החברה להקים בתי מגורים, ונחלה הצלחה בזכות ניצול פטנטים שהיו בידה ובזכות המונופול שהיה לה על בנייה בבטון. עד מהרה כיסה מונש את חובותיו, וכאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה כבר היה אדם אמיד.

 

חייל במשרה חלקית

הקריירה הצבאית של מונש החלה עוד בזמן לימודיו באוניברסיטה. ב-1884 הצטרף לפלוגה אוניברסיטאית, וכעבור 14 חודשים קודם לדרגת סמל הדגל, המקבילה לסמל ראשון בצה"ל. כשהפלוגה האוניברסיטאית פורקה ביולי 1886 ניסה מונש להתמנות לקצין הנדסה. לאחר שנכשל בכך הצטרף לסוללת הארטילריה של צפון מלבורן וב-1887 מונה לקצין. באותה תקופה החל להתעניין בתאוריה צבאית. בעוד שבעולם העסקים היה עליו להילחם על מעמדו ולהיות נתון לתהפוכות המציאות, הרי שהצבא הציע מערכת היררכית ברורה שתגמלה את המצטיינים והעניקה למונש כבוד וכוח לפקד על אנשים. בהמשך שימש בתפקידים שונים ועלה בסולם הדרגות. ב-1897 קיבל דרגת מייג'ור (רב סרן) ומונה לפקד על הסוללה של צפון מלבורן. בתפקיד זה נשאר במשך 11 שנים שבהן התקדם בעיקר בחייו האזרחיים.

ב-1907, כאשר נראה כי הגיע למבוי סתום בקריירה הצבאית שלו, הציע לו מפקד חיל המודיעין קולונל ג'יימס מקיי (McCay) לפקד על אגף ויקטוריה. ההצעה הייתה מפתיעה במיוחד, כי בשלב זה מונש עדיין לא התאושש לגמרי מבחינה כלכלית, וחובות נחשבו ככתם על שמו הטוב. מינוי למרות הכל יכול ללמד על אמונו של מקיי במונש, שאותו הכיר עוד מימי לימודיהם האקדמיים. בתפקידו החדש הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל (סגן אלוף) ועסק בעיקר במיפוי, אך זכה גם בהצצה ראשונית לתפקודו של מטה הפיקוד הכללי של הצבא. הוא החל לשמוע שיעורים בנושאים צבאיים באוניברסיטת סידני, חיבורים שכתב באותה תקופה על היסטוריה צבאית זיכו אותו בפרסים, והחוברת שפרסם A Hundred hints for company commanders (מאה עצות למפקדי פלוגה) הפכה לקריאת חובה בקרב קציני הצבא.