סרט חדש מעורר שאלות נוקבות על ההבדל בין בני אדם לבעלי חיים בעולם שהתערער בתקופת השואה. על בחירה אנושית במציאות בלתי אנושית בעליל

אשתו של שומר גן החיות

---

ניקי קארו
ארצות הברית, 2017, 127 דקות

 

 

 

יחסה של מרבית האוכלוסייה המקומית ליהודים בתקופת השואה התאפיין באדישות או בעוינות. אנשים ראו כיצד שכניהם היהודים הוצאו מביתם, גורשו, הושפלו או נרצחו ולא מחו על כך, חלקם אף שיתפו פעולה עם הרוצחים. אולם היה גם מיעוט קטן של אנשים שהתמודדו עם השאלה המוסרית הגדולה האם ראוי לסכן את החיים כדי למנוע עוול כלפי חפים מפשע, וענו עליה בחיוב. הסרט 'אשתו של שומר גן החיות' מזמן דיון במידת מחויבותו ואחריותו של אדם נוכח עוולות אנושיות המתרחשות בסביבתו, נושא אוניברסלי שנותר אקטואלי גם בימינו.

הסרט מבוסס על ספר בשם זהה שכתבה דיאנה אקרמן וראה אור באנגלית ב-2007. הספר והסרט מנציחים את מעשי ההצלה של בני הזוג יאן ואנטונינה ז'בינסקי (Jan & Antonina Żabiński) בזמן מלחמת העולם השנייה. עם כיבושה של פולין על ידי הגרמנים סייעו יאן ואנטונינה – המגולמים על ידי יוהן הלדנברג וג'סיקה צ'סטיין – ל-300 יהודים להסתתר ולהימלט מפני הנאצים.

הסרט סובל מחולשות רבות האופייניות למלודרמות אמריקניות אבל הוא מטפל בשני נושאים חשובים שבגינם הצפייה בו משתלמת ומעוררת עניין.

 

חסידי אומות העולם

יאן ואנטונינה ז'בינסקי מוצגים בסרט כחסידי אומות העולם. אנשים המגלים גדלות נפש באחת מתקופות השפל המוסריות הקשות ביותר בתולדות האנושות. בניגוד לסובבים אותם הם רואים ביהודים בני אדם שווים להם ומתנהגים וחשים כי יש להם מחויבות מוסרית כלפיהם.

ערב הכיבוש הנאצי של פולין שימש יאן ז'בינסקי מנהל גן החיות של ורשה. לאחר שהגן ניזוק קשות בהפגזה הגרמנית ניסו הוא ואשתו לשמר את מה שנותר מגן החיות – שבו מצוי גם ביתם – ולהופכו לחווה לגידול חזירים. הרעיון נרקם בעקבות רצונם לשמור על קשר עם ידידים ועמיתים יהודים. הם הציעו לאנשי המנגנון הנאצי להשתמש בשאריות הזבל של הגטו היהודי להזנת החזירים, ובתמורה ישמשו החזירים מזון לחיילים. הרעיון היה למצוא דרך שבה יאן ייכנס לגטו ורשה ברשות השלטונות וכך יוכל לחלץ מתוכו יהודים ולארגן להם מקומות מסתור. בני הזוג מסתירים יהודים שהוצאו מהגטו במרתף ביתם ובכלובים של גן החיות שהתרוקנו מבעלי החיים שהיו בהם. יאן, אנטונינה ובנם הצעיר רישרד היו שותפים למשימת הצלה מסוכנת ביותר וניהלו למעשה חיים כפולים. על פני השטח הם פעלו תחת עינם הפקוחה של הנאצים והיו נאמנים להם, ובמסתרים שמרו קשר אינטנסיבי עם יהודים רדופים שהסתירו בביתם וחגגו אתם במרתף את ליל הסדר.

בני הזוג ז'בינסקי מוצגים בסרט כאנשים רגילים. יאן למשל מקנא לאשתו המחוזרת על ידי קצין נאצי שמעורב בטיפול בבעל החיים במקום, ואילו אנטונינה חולקת עם נערה יהודייה שהצילו את המקור הפסיכולוגי לאהבתה המיוחדת לחיות. הם אינם מיוצגים כדמויות מורמות מעם, אלא אדרבה, כמי שאנושיותם הבסיסית ואומץ לבם מובילים אותם לשמור על ערכי המוסר שלהם. אמפתיה ותחושה של חיבור לזולת מביאים אותם לפעול ללא לאות למען הצלת היהודים, החל בהוצאתם מהגטו, דרך הסתרתם, הזנתם, מציאת זהויות בדויות ותעודות מזויפות עבורם, ועד להסעתם למקום מבטחים מעבר לגבול.

במציאות העניק יד ושם לזוג ז'בינסקי ב-1965 התואר חסידי אומות העולם. ב-1968 הגיע יאן לביקור בישראל והשתתף בטקס נטיעת עץ בשדרת חסידי אומות העולם. בריאיון אתו אמר:

יש גיבורים שאינם יודעים פחד. אני לא אסתיר את האמת, פחדתי, אבל הייתי כבר אדם מבוגר, קרוב לחמישים, וידעתי את חובתי הלאומית. רציתי להילחם בגרמנים, ויכולתי לעשות זאת רק במחתרת (דנקה הרניש, "בכלובי חיות", 'דבר', ב' במרחשון תשכ"ו, 1.11.1965, עמ' 15).