הביל"ויים באים

י"ט תמוז ה'תרמ"ב – 6 ביולי 1882

החברים הראשונים של תנועת ביל"ו מגיעים לארץ ישראל. התנועה הוקמה חודשים אחדים קודם לכן בידי צעירים ציונים חילונים מחראקוב שבאוקראינה לאחר 'הסופות שבנגב'. מתוך כחמישים החברים בקבוצה המקורית, יצאו ארצה 14, בראשם ישראל בלקינד. הם הגיעו ליפו ושאפו להשתלב בארץ בתחום עבודת האדמה. חברי הקבוצה פנו לבית הספר "מקווה ישראל" שבו נתקבלו לעבודה כפועלים והשתכרו חמישה גרוש ליום. הם שכרו יחד דירה בפרדסים שבין יפו למקווה ישראל, ולמעשה היו קבוצת הפועלים היהודית הראשונה בארץ. הביל"ויים חיו חיי קומונה עם עזרה הדדית ותקנון משותף, ובכך היוו השראה לקבוצות פועלים שהגיעו בעלייה השנייה והקימו את הקיבוצים הראשונים. המצב הכלכלי הקשה ותנאי החיים הלא פשוטים בהם נתקלו בארץ, גרמו לרבים מהביל"ויים לחזור לאירופה, אולם המורשת שהותירו אחריהם הפכה אותם למיתוס עבור דורות של ילדים ציונים שהתחנכו לאורה של מורשת השיתוף, החלוציות ועבודת האדמה, בהן דגלו