ג' אלול ה'תרס"ח – 30 באוגוסט 1908
בצ'רנוביץ, בירת דוכסות בוקובינה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה), התכנסה וועדה שעסקה במעמדה של שפת היידיש. את הוועדה יזם הוגה הדעות והסופר נתן בירנבוים והשתתפו בה אנשי תרבות ורוח, ביניהם: חיים ז'יטלובסקי, דוד פינסקי, יעקב גורדין, שלום אש, הירש דוד נומברג, נח פרילוצקי, אברהם רייזן, א. אלמי, גרשם באדר, אסתר פרומקין, משה לייב הלפרן,מתתיהו מייזס, מיכאל וייכרט וי"ל פרץ. הוועדה עסקה בנושאים שונים הקשורים ליידיש, כגון קביעת כללים בלשניים בשפה, עתונות, ספרות ותאטרון ביידיש, תרגום התנ"ך ליידיש, וחינוך והוראה ליידיש. הנושא הבוער ביותר שהעסיק את הוועדה היה השאלה האם ניתן להגדיר את היידיש – ברוח הלאומיות האירופית של אותה תקופה – כשפה הלאומית של העם היהודי. בתום ויכוח סוער – שבו הועמדו מול היידיש העברית אבל גם שפות יהודיות אחרות כגון לדינו – הוחלט להכריז כי היידיש היא שפה לאומית של העם היהודי, אולם לא השפה הלאומית היחידה. כיום הגדרה זו נראית משונה למדיי, אולם באותם ימים הייתה היידיש שפת האם של יותר יהודים מאשר כל שפה אחרת.
מוזמנים לשתף
