שנת תרמ”ב הביאה ליהודי תימן תקווה לגאולה. הם דרשו את שמה, תרמ”ב, על הפסוק “אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו” (שיר השירים ז, ט), והחלו בעליה לארץ ישראל. עם הגיעם לירושלים נתקלו בקשיים רבים, שכן יהודי ירושלים פקפקו ביהדותם, ולא היה להם ארגון מסודר שידאג להם למגורים בעיר. העולים בקשו להישאר קרובים למקום המקדש והתגוררו במערות על צלע הר הזיתים. ישראל דב פרומקין והברונית הירש קנו אדמה מדרום לכפר סילואן, במורדות הר הזיתים, וייעדו אותה לעולי תימן. הם התגוררו בשלושה מבנים טוריים. המקום כלל גם מרפאה ושלושה בתי כנסת. לרשות המתיישבים נבנה בור מים גדול.
כפר התימנים נפגע במאורעות תר”פ (1920) ובמאורעות תרפ”ט (1929); רכושם נבזז והם פונו בלחץ השלטונות הבריטיים. אחדים חזרו להתגורר שם אך הבריטים פינו אותם שוב במהלך מאורעות תרצ”ט. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 חזרה עמותת אלע”ד ליישב יהודים בבתי הכפר.
מוזמנים לשתף
